זה סיפור על מקום שאין כמוהו בכל העולם. קהילה שיתופית אמיתית, שבה כל אחד עושה רק מה שהוא רוצה. הכלל היחידי הוא שאין כלל. כבר כמעט חמישים שנה.
האם יש דבר כזה קהילה שיתופית אמיתית, שבה כל אחד עושה רק מה שהוא רוצה?
האם אפשר לחיות בטוב בלי כללים? כשהחלטת הרוב אינה מחייבת ורצונותיו של הפרט חשובים יותר מהכלל.
השאלות שעומדות במרכז הסרט עניינו אותי, על פניו זה נראה כמו חלום. אבל משהו בלי גם תהה אם זה יכול להפוך לסיוט. הסרט נוגע בסוגייה העדינה הזאת ומציג את התמונה השלמה בלי להסתיר את הדברים הכי מכוערים, ותוך שהוא מציג ברגישות את היופי הגדול.
העלילה, שמבוססת על המציאות, מתרחשת בקיבוץ סמר, קיבוץ בערבה הדרומית במועצה האזורית חבל אילות. הקיבוץ הוקם בשנת 1976 על ידי גרעין שהורכב מבני משקים שיצרו מסגרת קיבוצית שונה מזו שגדלו בה. אחד ממקימי המקום, הוא פרופ' אמיר הר-גיל, במאי דוקומנטרי עטור פרסים ומרצה במכללה האקדמית נתניה. כמעט חמישים שנים לאחר שעזב את הקיבוץ הוא עושה על המקום סרט דוקומנטרי.
אז מה כל כך מיוחד בקיבוץ סמר? הוא אחד הקיבוצים היחידים המקיימים אורח חיים קיבוצי ושיתופי. גם חשבון בנק משותף ל 200 איש, בוגרים וילדים. כל אחד מוציא מהקופה המשותפת כמה שהוא רוצה ומחליט לעצמו כמה יעבוד ובמה. הכל על פי המצפון האישי. נשמע לא הגיוני, אבל קיים.
אמיר חוזר אל הישוב סמר שבערבה שהיה בין מקימיו ומגלה שהרעיונות הנאיביים שיזמו קבוצת נערים ונערות בני 18 עדיין נשמרים. המשבר הכלכלי שבפתח מאיים לפרק את השיטה שמחזיקה כבר קרוב לחמישה עשורים. בינתיים גם הבן שלו מגיע להתנדב במקום, וממש כמוהו, מוצא אהבה בקיבוץ. בסרט אמיר מראה את ההקבלה שבין האהבות של האב לבן, זו שמצולמת בסרט ישן וזו החדשה.
הסרט "כולם צ'יף" הוא עדות לקהילה שהלכה עד הקצה. ניסתה ליצור מקום שבו גם החופש הוא מוחלט וגם השותפות מלאה. קהילה שנתנה מתחילת דרכה חופש מקסימלי לאינידיבידואל. הפרט חשוב יותר מהכלל. החלטתו ומצפונו האישי הם אלה שקובעים גם בניגוד לדעת הרוב. הרוב לא קובע לאדם הפרטי בשום תחום. ומצד שני הקופה פתוחה ומשותפת. הסרט מנסה להבין מהו אותו סוד שמאפשר לאנשים לחיות ביחד. אמיר מראיין את חבריו, שהקימו את המקום ונשארו. אנחנו מכירים את מטע התמרים, ומבינים שזהו האוצר האמיתי. אולי יש ימים בשנה שאפשר להסתלבט בהם על הערסל, אבל במגדיד בתמרים כולם מצופים להשתתף ולתרום. ובכל זאת, יש חברים שלא מוכנים להגיע לעבודה הפיזית, מזל שיש מתנדבים שבאים לעבוד בקיבוץ.
אנחנו מכירים את חברי הקיבוץ החייכנים, האידאליסטיים, שוחרי השלום והאומנות, ולרגעים, כולנו רוצים לארוז ולעבור לסמר.
אבל אז, אמיר גם מכניס אותנו לישיבות קיבוץ עם הרבה אגו, לשיחות של חברות, שבהם מתגלה שלא כל הנוצץ זהב, כי בעוד שיש חברים שלוקחים מהקופה המשותפת כסף עבור חופשה משפחתית של כמה חודשים בהודו, יש חברת קיבוץ אחרת שאין לה אומץ לבקש כסף לכרטיס טיסה לאוסטרליה כדי לבקר את ביתה. חברת קיבוץ אחרת מודה, תוך כדי אריזה ומעבר דירה, שמעולם לא נכנסה לתוך הבית של השכנים שלה. הקרוב – קרוב מתגלה כמרוחק לפעמים.
ישנם קטעים מצחיקים, ודמויות שאי אפשר היה להמציא – חכו לסטיקר של בני!
הסרט מעורר דיון בנושא היחד, הקהילתיות, האחריות ההדדית של שונים.
מעניין לחשוב בעקבות הצפייה על החברה הישראלית המורחבת.
אני חזרתי הביתה והמשכתי דיון מעניין עם המשפחה על הרעיונות שאמיר מעלה בזרט המיוחד הזה.
בסופו של דבר החלטתי שאני כנראה אשאר בחברה הקפטילסטית, אעבוד למחייתי ולא ארגיש לא נעים כשצריכה לנוח 🙂
אבל אולי אתם תשתכנעו לעבור לסמר… תראו את הסרט ותחליטו!
הסרט כולנו צ'יף הוא סרט תיעודי
אורכו: 80 דקות
עברית, כתוביות לאנגלית
ישראל, 2023
בימוי: אמיר הר-גיל
הפקה: איתי קן-תור ואמיר הר-גיל
רוצים לצפות גם?
הסרט יוקרן ב17.3 בטלויזיה ב – HOT8
אתר הסרט ולוח ההקרנות הקרוב
