לפני שטסנו להודו לכמה חודשים ל"טיול שאחרי התואר" היו לי כמה חששות. הנסיעות הארוכות בתוך תת היבשת הגדולה, הפרות והקופים ברחובות, העומס שבערים הגדולות והתרבות השונה כל כך מזו המערבית שבה אנו מורגלים. אני מודה שאחד החששות שלי היו האוכל – צמחוני (לעיתים טבעוני), ומתובל (במקרה הטוב, ולפעמים חריף מאוד). לא הייתי מוכנה לאופציה שאתאהב באוכל ההודי!
אבל זה קרה, ובגדול. המטבח ההודי עשיר בתבשילים בריאים, טריים וצבעוניים. מנת הטאלי מגוונת ומהווה ארוחת צהריים מושלמת (השפע ישכיח גם מהקרניבור הכי גדול את געגועיו לעוף ובשר), הסמוסה היא הגרסה ההודית לסמבוסק טעים וקריספי והנאן פשוט ממכר.
האמת היא שכמה שנים אחרי הטיול בהודו כתבתי ספר שעלילתו מתרחשת בתת היבשת הקסומה, "אדם הלך לאיבוד", ודאגתי להושיב את הדמויות הראשיות לאכול טאלי, לשתות צ'אי ("ככל שהמקום יותר מלוכלך הצ'אי יותר טעים"), ולטעום פאנה פורי מעגלת נירוסטה מזדמנת.
אז מה טעמנו ואיך היה באינדירה?
אנחנו תמיד מחפשים מקומות טובים לאכול בהם אוכל הודי מדויק, מסתבר שזה לא כל כך פשוט. הפעם התיישבנו לארוחת ערב במסעדה ההודית התל אביבית אינדירה.
מיד עם הכניסה למקום חשנו בבית, כלומר בבית הודי אם היה לנו כזה. העיצוב, הסועדים בשולחנו שליד ואפילו הצוות לקחו אותנו ברגע אחד לשם.
התחלנו את הארוחה במשקה לאסי מנגו ותות, שייק טעים על בסיס יוגורט. לצידו הונחה מולנו פלטה מעורבת של מתאבנים הודים טעימים: סמוסה ירקות, פקורה ירקות, אלו-גובי, פאנה פורי עגול וקריספי, ולצידם רטבים מקוריים ועזי טעם: תמר הינדי חמוץ, קוקוס חרפרף, נענע וכוסברה פיקנטי. הפייבוריט שלי היה הרוטב האחרון, הירקרק, שטריות המרכיבים הורגשה בכל ביס. אבל זה היה קרב צמוד עם רוטוב הקוקוס.
למנה העיקרית קיבלנו לשולחן פלטה רותחת של מיקס גריל מעורב עם ארבעה סוגי בשרים: עוף טיקה, רסמי, שיש קבב, וזעפרני. כל חתיכות העוף והבשר היו רכות ונימוחות, הורגש כי הן הושרו בעשבי תיבול למשך הלילה, תובלו בעדינות וניצלו על הגחלים. אנחנו עטפנו אותן בנאן חם וטעים, והתוצאה הייתה ביס מענג במיוחד.
תום אכל טיקה מסאלה, נתחי פילה עוף צלויים ומעושנים בטנדור ומבושלים ברוטב עגבניות ותבלינים מסורתי. תערובת תבלנים מדוייקת עטפה את העוף הרך. מעט חריף לטעמי, אבל בדיוק במידה לטעמו. אבל כוכבת הארוחה היתה ברורה… כשהובאה המנה האהובה עליי, מלאי הכופתא, מנה מפורסמת של צפון הודו שבה שוכנות בתוך רוטב כתום קציצות תפוחי אדמה עם ירקות ואגוזים טחונים (כאן היא גם קושטה בקשיו) התרגשתי באמת. לצד התבשיל מוגש אורז לבן קלאסי. טוב, אני יודעת שאתם במתח אז אקצר ואומר, שזה היה שווה כל רגע של חיפוש חניה בתל אביב. כן, עד כדי כך. הכופתא רכה וטעימה, הרוטב עשיר וסמיך ועם זאת קליל. מדובר בביס מעודן, מתובל, ומתקתק במידה הנכונה. זו מנה נהדרת – כשיודעים להכין אותה טוב, ובאינדירה מכינים אותה כהלכה. כמה נפלא.
אגב, כמה אני אוהבת מלאי כופתא? בעמוד 250 בספרי הגיבור הראשי הגדיר את המאכל כפלא עולם.
בשלב הזה כבר היינו ממש שבעים, ובכל זאת, לא אמרנו לא לצ'אי חם ומתובלן. צ'אי טעים אגב, לא כל כך פשוט למצוא בארץ.
בהרבה מקומות משתמשים בתערובת מוכנה, ואילו אנחנו מחפשים את המשקה המסורתי שמורתח על גזייה. לצידו הורגש לנו קינוח (עוגת ביסקוויטים ושוקולד עם גלידה). איזה אושר.
לאורך כל הערב נהננו מהאווירה הרגועה של המקום, המלצרים האדיבים, והאוכל המעולה. בסיכומו של הערב יצאנו וכבר חשבנו – מתי הפעם הבאה?
