מה הסיפור שלך? סאם זיברט

מה הסיפור שלך? תביא לכם LIST של האנשים הכי מעניינים ומעוררי השראה, אלה שתמיד עושים דברים יוצאי דופן, ומתווים דרך.
והפעם: סאם זיברט, החוקר הפרטי המפורסם בישראל, כותב טור קבוע בעיתונות כבר 20 שנה.
סאם הוציא לאחרונה את ספר ביכורים שלו, קלוז'ר, בו הוא חושף לראשונה תעלומה מסתורית שליוותה אותו כל חייו. אז איך נראים סיפורי החקירות האמיתיים, ממקור ראשון? סיפורים של אנשים אמיתיים, שאיבדו מישהו יקר והיו חייבים חוקר פרטי כדי למצוא אותו?
בנוסף, בבעלותו קבוצת פייסבוק מצליחה בשם "קלוז'ר" שמונה אלפי אנשים שעוזרים אחד לשני למצוא אנשים שאבדו להם. המוטו שלו הוא: "עשה או אל תעשה! אל תנסה", ודי ברור שככה הוא חי את חייו. אנחנו נפגשנו בסלון ביתי לקפה ושיח מעניין של שעת ערב מאוחרת והחלפנו בינינו את הספרים שלנו. זה לקח קצת זמן, אבל סוף סוף מצאתי חוקר פרטי שיעזור לחפש את אדם!ואני קיבלתי אחלה קלוז'ר.

ועכשיו ל – LIST! סאם, ספר לי סיפור:

1.מההתחלה: מה הסיפור הראשון שאתה זוכר על עצמך כילד?

"הסיפור הראשון שאני זוכר הוא גם פריצת הגבול הראשונה שלי מסתבר, אולי בגלל זה אני בכלל זוכר אותו. שם הוריי הבינו שאני מה שנקרא, חתול רחוב – תמיד נופל על הרגליים. כשהייתי בן 4, גרנו בעיר מינכן בגרמניה, ואיבדתי קשר עם אמא שלי כשהיינו בסופרמרקט בעיר. האינסטינקט הראשון שלי היה להגיע ברגל בכוחות עצמי הביתה. הוריי היו מאוד מודאגים".  

2. האירוע המחולל: איך התחלת לכתוב? מתי הבנת שאתה רוצה להיות סופר?

"לפני עשרים שנה אשתי המליצה לי על סדנא מסוימת, שהיא בעצמה עשתה והשפיעה עליה לטובה. באותה סדנא ארוכה הייתי בן זכר יחיד מבין 15 נשים, ונראה כי כל אחת מהן חווה חוויות ותובנות מהסדנא בשעה שאני לא. לא חוויתי דבר. ככה שרדתי עשרה מפגשים שלמים כיוצא דופן מול היתר. גם גבר יחיד וגם בלי חוויות. במפגש העשירי חל שינוי. לא ראיתי או שמעתי משהו מיוחד, אבל התחיל לגאות בי מין דחף פנימי עז של ליצור. זה כאילו משהו התעורר בי מבפנים ו"הדליק" מקום של יצירה.

באופן שכלתני חשבתי שמדובר במוזיקה, תחום שדוכא אצלי בילדות בגלל חוסר באמצעים כלכליים. אלא שלא היה לי אז גיטרה או פסנתר כדי לממש את זה בפועל. באותו לילה לא הצלחתי להירדם. משהו שלא קרה מעולם קודם. אז הלכתי אחרי חצות לחדר העבודה שלי, ומי שמכיר אותי יודע שאני מקליד ממש מהר (ממש כמו לנגן על פסנתר) וישבתי עד שעות הבוקר, וכתבתי את הסיפור הקצר הראשון שלי. למחרת כתבתי עוד אחד וכן הלאה. כשהיו לי חמישה סיפורים כתובים פניתי למקומון באזור המגורים שלי, שאישר את הרעיון שלי לכתוב טור קבוע. שלוש שנים מאוחר יותר, אחרי שהטור שלי כבר הצליח במספר עיתונים ברחבי הארץ החלה להדהד המחשבה להיות סופר, אבל אז זה היה רק גיץ של ניצוץ של מחשבה".

3. הגיבור נתקל במכשול: ספר על מכשול שהיה לך בדרך, איך פתרת אותו וצמחת ממנו?

"החיים רצופים במכשולים ומהמורות, ואשתף במשהו שכתבתי על חיי האישיים גם בספר שלי. כשהתחלתי את דרכי המקצועית כחוקר, רציתי להסדיר את ענין הרישיון המקצועי מול משרד המשפטים, והם סירבו להכיר בתפקיד הצבאי שלי כזמן התמחות. המשמעות של הסירוב הזה הוא "לשרוף" עכשיו שלוש שנים של התמחות עד לקבלת רישיון חוקר במקום לקבל אותו מיד. התפקיד הצבאי שלי היה ממש דומה מאד לפעילות של חוקר מצ"ח. חוקר מצ"ח יקבל רישיון ואני לא, אפילו שהתפקיד דומה, אלא שבהגדרת התפקיד הצבאי שלי אין את המילה חוקר. מסיבה כלשהיא החלטתי להתעקש עם משרד המשפטים, והצלחתי להמחיש להם שהם "תקועים" על שם התפקיד ולא על המהות שלו, ובקיצור לשכנע אותם שלא חייבים להיות מקובע על מה שהם מכירים אלא להסתכל מעבר לזה. זה לימד אותי שאפשר לשנות דברים. מאז אני גם בוחן את הדברים אחרת, וממקום של איך אפשר אחרת ולאו דווקא לקבל את המובן מאליו של מה שנוהגים לומר".  

4. מי בחייך הדמויות שגונבות את הפוקוס?

"מאז מתמיד אחי הגדול היה הדמות הבולטת במשפחה ובבית הספר. הוא זה שהיה ראש מועצת התלמידים, היה שחקן ראשי בהצגות בית ספר, ובכלל דמות מוערצת. אני תמיד הייתי האח של… לפני כמה שנים, בית הספר ארגן פגישת מחזור ואחי השתתף בה. הוא סיפר לי שניגשו אליו כמה אנשים, ושראו את השם זיברט על התג שלו, הם שאלו אותו אם הוא קשרו או מכיר את סאם. מה שנקרא, איך הגלגל מסתובב לו, אבל אין לזה באמת חשיבות. זה סתם קוריוז".

5. ז'אנר: כשיכתבו את סיפור חייך באיזה ז'אנר הוא יהיה?

"מתח. חד וחלק.
אני אמנם חי חיים נורמטיביים ושגרתיים לחלוטין, אבל חיי העבודה מספקים לי אין סוף דרמות ומתח. זה בהחלט לא שגרתי, אין לזה זמנים, אני יודע איך אני מתחיל את היום ואין לי מושג איפה ומתי אני מסיים אותו. כל יום עולם ומלואו וכל יום משהו שונה. יש לי חומרים אמיתיים מהעבודה שיכול למלא 10 ספרים לפחות".

מפגש פסגה בין "קלוזר" ו"אדם הלך לאיבוד"

 על הכתיבה:

6. איך אתה משלב כתיבה ויצירה רבה בנוסף להיותך חוקר פרטי ואיש משפחה?

"זה נשמע מסובך אבל זה לא. אני כבר כל כך מיומן בכתיבה, שבמשך השבוע אני חושב על תוכן ומגלגל אותו בראש, ואז יושב שעה אחת בלבד ומוציא סיפור שלם. אני מדבר על הטור כמובן.

כשכתבתי את "קלוז'ר", זה פעל באותה מתכונת. שנתיים זה הסתובב לי בראש וגלגלתי את הכל מנטאלית, ואז בחודש ימים "הקאתי" את הכל החוצה. אבל הזריזות לא חסכה את שמונת החודשים שנדרשו כדי לערוך אותו לאחר מכן עד שהוצאתי אותו לאור. העריכה הייתה מזוקקת ומדהימה. זה באמת ההבדל בין משהו מקצועי לעומת חובבני. כל מי שכותב ספר, שלא ינסה לחסוך עריכה ספרותית, ולא משנה כמה טוב הוא כותב. מישהו מהצד פתאום רואה משפטים אחרת ממה שהתכוונת".

7. מאיפה שאבת השראה לספר שלך?

"מהחיים. כל מה שכתוב ב"קלוז'ר" קרה במציאות. התפקיד שלי היה רק לזקק את זה לסדר הנכון, ולדלל תכנים משעממים או מיותרים שקרו במציאות ולהפוך את זה למה שזה היום: ספר מותח, ממש כיפי ועם סיום מפתיע".

8. הוצאת את ספרך באופן עצמאי. מה עשית כדי שיצליח ויזרח מעל הספרים הרבים שיצאו באופן דומה בתקופה האחרונה?

"נכון. הוצאה עצמית.
וואוו. היו מלא דברים שחשבתי עליהם. אתן רק כמה דוגמאות:
הראשון, העריכה של הספר יחודית. זה כביכול אסופה של סיפורים אבל הם מסודרים בצורה כזאת, שאתה לא מסיים מקרה של חקירה, בלי שיש מקרה חדש שהחל קודם. זה מה ששומר על מתח תמידי לאורך כל הספר. זה גם שובר את הזאנר של ספרי מתח שבו "מורחים" נתונים על פני 300 עמודים ואז בפרק האחרון הכל מתהפך. אני לא נגד זה. זה משהו שאני אוהב בעיקרון, אלא שיצא לי משהו אחר לגמרי ששומר על מתח רציף ומדמה מצב שקורה במציאות. חוקר עובד על כמה דברים במקביל.

שניים, התוכן עצמו לא עסוק בפיקנטריה. יש גם מזה אבל זה לא המוקד היחידי. יש לו רבדים נוספים שמספקים לקורא תובנות והבנה על אנשים ועל החיים. אני חושב שחלק מההצלחה זה ש"קלוז'ר" ממשיך להדהד בך עוד מספר ימים אחרי שסיימת לקרוא אותו וכבר קיבלתי דיווחים רבים על קריאה שניה ושלישית. ממש מחמיא.

שלוש, בחירת הכריכה בשחור לבן היא אמיצה, אבל ממש מתאימה לתוכן הספר אבל מבחינה שיווקית היא יכולה לבלוט בין ספרים צבעוניים (אם הכל נמצא על מדף כלשהוא). עוד דבר שקשור לכריכה, וזה שהרקע שלו מקומט. בלי לשים לב, זה תופס את העין וגורם למי שמסתכל עליו לוודא אם זה מקומט במציאות או רק נראה ככה.

ארבע, גיליתי על עצמי שאני איש של תוכן, מה שאומר שאני מסוגל להסתכל על משהו מסוים מהמון נקודות מבט שונות. זה בא לידי ביטוי שאני מצליח להעלות עשרות תכנים שונים כשאני כותב על הספר שלי ברשתות. אני יכול לשלוף "טיזרים" ממנו, לדבר בנפרד על כל דמות, על מי נתן לי השראה וכח, על תהליך הכתיבה, על מצב שוק הספרים, על לבטים של הספר הבא ועוד ועוד ועוד. כמה שיותר אכתוב עליו, ככה אני עוזר לו לבלוט".

9. יש לך קהילת קוראים נאמנה ואוהבת עוד מדרכך בעיתונות – יש לך טיפים ליוצר המתחיל מאיפה כדאי להתחיל?

"האמת, אין דרך קסם. המוקד שלי מאז ומתמיד היה להתרכז ביצירה ואח"כ בשיווק. כשאני כותב, אני מרוכז אך ורק בחוויה של הקורא, ומה אני רוצה שהוא יבין או יספוג או יקלוט, ובמה הסיפור יתרום לו בחיים בין אם זה סתם כחוויה או תובנה כלשהיא או רגש מסוים.
אני חושב שהסוד הוא שם. אנשים לא ישכחו לך ל-ע-ו-ל-ם איך גרמת להם להרגיש וזה מה שמייצר קהילת קוראים. לא הכשרון לגבב יחד מילים יפות. את זה יודעים לעשות המון אנשים, אבל כמה אנשים יגרמו לך להרגיש ?! אני מאמין שלא כולם. יש הרבה שלא יודעים איך לעשות את זה".

10. למה בחרת להיות חוקר פרטי? ספר על המקרה הכי מעניין שיצא לך לעסוק בו.

"אני יודע שיגידו עכשיו שזה מגמתי, אבל באמת שאין לי ברירה. כל הספר שלי עוסק במקרים מיוחדים ומעניינים מעולם החקירות ומי שמסיים אותו גם יבין שלא הייתה לי באמת "בחירה" בחיים אלא רק להיות חוקר. הכל הוביל לשם. מאז ומתמיד.  הדבר הכי מאתגר שאני זוכר, והוא לא מופיע בספר הזה, זה שבשנת 2007 לקוחה רצתה שאסע לבצע מעקב בסין. כל הסיכויים היו נגדי, בעיקר בגלל שבמדינה קומוניסטית אין דבר כזה חקירות פרטיות, וגבר זר (אני כחוקר) בארץ זרה יבלוט בין כל הסינים במקרה של מעקב. הייתי צריך למצוא לזה פתרון יצירתי של הטסה של חוקרים מלוכסני עינים (לא בקטע גזעני אלא רק שיהיה מובן מה היה חשוב בהם) מארץ אחרת, שיבצעו עבורי עבודה שם. בסופו של דבר היה מעניין, מאתגר ועם תוצאות ממש מעולות".

11. אם לא היית סופר וחוקר היית…

"סביר להניח שהייתי יועץ או מאמן אישי/עסקי. חד וחלק. במידת מה זה מה שאני עושה בפועל בעבודה שלי אבל בניגוד לקאוצ'ר שאני מתעסק רק במשברים של אנשים בשעה שמאמנים עוסקים באתגרים של הלקוחות שלהם. זה רמה קשה יותר של אימון".

12. מהי פינת הכתיבה האהובה עליך? 

"איפה אני כותב? רק על מחשב. בעבר היה לי בית קפה שכונתי שבו הייתי יושב, והיום זה בעיקר בחדר העבודה שלי. אני אוהב את זה שיש לי מסך גדול לכתוב עליו ומקלדת אלחוטית כדי לשים אותו על הירכיים כשאני מרים רגליים על השולחן וממשיך להקליד".

13. על מה אתה עובד עכשיו?

"קיבלתי המון פידבקים מהקוראים שלי שהם מחכים לספר המשך, והאמת זה ממש מדגדג לי, אבל זה עדיין מרגיש לי מוקדם מדי. אני רק יכול להגיד שהתכנים של הספר הבא כבר מתרוצצים לי בראש, בדיוק כמו שהיה עם "קלוז'ר", אז להערכתי זה ממש בלתי נמנע. זה יקרה. השאלה היא רק בדיוק מתי".

14. חלום מטורף וגדול שקשור ליצירה שלך (אולי אחד הקוראים יוכל לעזור…)

"אני ממש מעז לחלום. תאמינו לי, וזה לא קל לי לעשות את זה. אני נורא ביישן מטבעי.
הראשון, זה להצליח עם הספר בכמה שפות ברחבי העולם.
והשני, לא חשבתי על זה בעצמי אבל עשרות תגובות שאמרו "זה חייב להיות סדרה בנטפליקס" גרמו לי לחשוב על זה. אז כן. אני מאחל שמפיק טלוויזיוני יבין איך בקלות "קלוז'ר" יכולה להיות מיני סדרה טלוויזיונית וירכוש את זכויות הספר כדי להפיק אותו".

15. ציטוט שמעורר בך השראה

"עשה או אל תעשה ! אל תנסה" (מאסטר מיאגי מתוך קראטה קיד)

16. שיר לסיום

"משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו…"

לסיום, משהו אישי…

אחת ההפתעות מהספר שלי היא ההכרות עם אנשים מעניינים, מרתקים ומלאי השראה וחזון שאחרת בחיים לא הייתי פוגשת. את הטלפון מסאם, קיבלתי בסוף חודש ינואר, ובאופן ספונטני כמה שעות אחר כך שתיתי תה בסלוני עם חוקר פרטי. לא משהו שהיה לי בתוכניות 😅, אבל סאם אמר שהוא בנתניה, ושישמח להעניק לי את ספרו, ואני אמרתי לו שברור, כי כבר שמתי עין על הספר שלו ממזמן… אתם מבינים, ב"אדם הלך לאיבוד" מתכנסים שלושה חברים ותיקים כדי לחפש חבר שהלך לאיבוד בהודו, ובקלוז'ר ישנה אסופה של מקרים מרגשים, מצליחים, מטורפים שנחקרים על ידי חוקר פרטי מוסמך. שנינו התעניינו בספרים ובחיפושים אחד של השני. ותנו לי לומר לכם, סאם כתב ספר מיוחד, צללתי לסיפורים הקצרים שמזכירים סדרה טובה, כל פרק יותר מותח מהשני. עבודתו של חוקר פרטי או בלש תמיד ריתקו אותי ושמחתי למצוא בספר שלל אירועים מסקרנים מהתיקים שעליהם עבד. הוא כותב נפלא, משעשע לעיתים ומותח תמיד, ומשלב תובנות על נפש האדם משל היה פסיכולוג או לפחות מאמן כפי שכתב כאן שודאי היה הופך להיות אם לא היה חוקר… פעם הבאה שאדם ילך לאיבוד אין ספק שאקש מסאם להצטרף למשלחת החיפוש.
הספר המשיך להדהד בי זמן מה לאחר הקריאה, האם חוקר פרטי הוא קודם כל פסיכולוג? ואולי סופר? ממליצה בחום על קריאת הספר!

הספר קלוז'ר, ב- 20% אחוזי הנחה
עבורי קוראי ChickList, עד ה- 15.4.21.
שם הקופון: Chicklist 
מדובר על הנחה למי שקונה ספר מודפס.
הקליקו כאן לרכישה.


נעים להכיר!
עדי ארצי שלו, עיתונאית, בלוגרית וסופרת.
אוהבת לצאת להרפתקאות, נהנת לכתוב, וממש כאן משלבת בין השניים. נראה לי שסך הכל החיים יפים אם יש זמן להבחין בזה. פה אנסה בכל יום מחדש. נשואה לתום המקסים ואמא לאילה הנפלאה.

Chick List למייל שלך!
אדם הלך לאיבוד ועדי ארצי שלו
רוצים לקרוא את "אדם הלך לאיבוד"?
מוצרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיעניינו אותך...

גלילה למעלה


אז... שנשאר
חברים?

רוצה עוד השראה?

טיולים שווים, טיפים לחיי יצירה וכתיבה ועוד דברים טובים למייל שלך.
מה רע?