וינטאג' סטייל עמק חפר

בגדים יד שניה. למה? עדיף להכנס לזארה או מנגו, לא? עד לפני שנה היתה לי תשובה ברורה אבל היא השתנתה.
הכל התחיל כשפגשתי את שיר היפה בסדנת השירה. בחנתי את סגנון הלבוש המיוחד שלה במשך כמה פגישות ובסוף אמרתי לה שאני מאוד אוהבת את הסטייל שלה.
"אני אגלה לך את הסוד", היא לחשה, "יד שניה!".
קבענו ללכת יחד לסיבוב בחנות האהובה עליה. היא מצאה לי בתוך כמה דקות חולצה שקפקפה עם פרחים בצבעי פסטל ולעצמה סריג כחול מזארה עם פרחים רקומים.
התחלתי לפשפש בעצמי במדפים ומצאתי ג'ינס מזארה, שמלה מגניבה מכותנה איכותית וחולצה עם כפתורי זהב שנראים עמו תכשיטים. זהו, התאהבתי.

התמכרתי לתחושת ה"מציאה" של פריט ייחודי שאין לאף אחת אחרת. מעבר לזה, הבדים של "פעם" נעימים יותר מאלו שמייצרים עכשיו ברשתות האופנה המהירות. אני משתדלת לא לקנות פוליאסטר ובדים שעשויים מפלסטיק ולהיצמד לבדים טבעיים שנעימים לי על הגוף. זה נכון שלא בכל פעם שאני מבקרת בחנויות יד שניה לא אני מוצאת משהו, אבל גם בקניון לא.

האמת שבשנה האחרונה גם הוצאתי בגדים יפים מהארון ומכרתי את חלקם לחנויות יד שניה, צער הפריגה עומעם כי ידעתי שיהיה להם בית אוהב חדש. אחר כך קניתי שוב, ותרמתי וקניתי, וזו דרך נחמדה מאוד לדעתי להתחדש וגם לשמור על כדור הארץ.

וינטאג' בעמק חפר

אחרי ההקדמה הזאת ברור שהסתקרנתי מסיור חנויות היד השנייה של ענבל רוזנטל. היא מרכיבה סיורים בעמק חפר שמסתבר שהפך לאט לאט למעצמת יד שניה. אני אוהבת את עמק חפר שנמצא מרחק נסיעה קצרצר מביתי בנתניה. בתוך רבע שעה הנוף משתנה מבניינים גבוהים לשדות ירוקים רחבים ושמיים כחולים. הבנתי שתל אביבים קוראים לאזור הזה "צפון"… אותי זה קצת מצחיק, אבל אני מבינה את ההרגשה של כל הירוק שלפתע מתגלה. גם וינטאג' גם שדות ושמיים כחולים – אני באה!

יום הסיור הגיע. נפגשנו בבית הקפה המקסים "גרציא" על קפה ועוגה ודיברנו על אופנה, סטיילינג וגם איכות הסביבה וקיימות. תעשיית האופנה היא תעשייה מזהמת מאוד שגם מנצלת עובדי יצור (שהרבה פעמים הם ילדים קטנים). אולי החולצה מרשתות האופנה המהירה זולה, אבל היא עולה…

משם נסענו לבגד כפת בכפר מונאש, חנות קטנה מלאה דברים טובים.
דלית קורמן, הבעלים דיברה איתנו על התשוקה שלה לשמירה על הסביבה ועל כמה חשוב לקנות בגדים בצורה שקולה.
"כבר היום יש מספיק בגדים בכדור הארץ על מנת להלביש אותנו עד יום מותנו, ובכל זאת חברות האופנה המהירה ממשיכות לייצר בגדים בקצב מסחרר. רובם נקברים בסוף במדינות עולם שלישי, אבל עוד מעט גם שם כבר לא יישאר מקום לכל הזבל הזה", היא אמרה, ואז הוסיפה עוד סיבה לקנות אצלה, "פעם יד שניה נחשב עני. היום כל הנערים והנערות באים לקנות כאן כדי למצוא את הבגדים הכי מיוחדים שיביעו את הטעם האופנתי המדוייק שלהם. הדברים משתנים לטובה". אני חושבת שזו התחנה שבה משתתפות הסיור יצאו עם הכי הרבה שקיות.

בית שהוא מוזיאון

התחנה הבאה: וינטאג' ביי נדוניה של מיטל סיון-שני. החנות נמצאת בביתה המיוחד שמרוהט כולו ברהיטי וינטאג' שמצאה בשווקים באירופה וגם בחיפה. הסלון שלה מרגיש קצת כמו מוזיאון וכל פינה בו מסקרנת. היא מוכרת יצירות אומנות שהיא מכינה או מוצאת בשווקים ברחבי העולם. מיטל הסבירה את ההבדל בין יד שניה, וינטאג' וענתיקה וסיפרה על תהליך היצירה שלה. ברגע שסיימה לדבר כל הנשים בסיור התפזרו והחלו למשש טקסטיל על המדפים, לדפדף בתמונות שהיא מכינה ולהציץ במטבח המעניין שלה.

אהבתי אפילו את הרחוב שבו מיטל התגוררה שכאילו התגייס לספר את המשך הסיפור על התרבות שהיתה פה פעם. מול ביתה יש גן שעשועים קטן לילדים, היו שם כל המתקנים שזכרתי מילדותי. כבר חלפו שלושים שנים… מדובר במתקני וינטאג' ? היה שם גם שלט קטן עם דמויות מימים עברו שביקש שניתן להם לחיות. גם לנו.

משם נסענו לקואופ אורגני שנמצא בלב גבעת חיים איחוד. במקום יש חצר יפה ומוצלת, סביבה כמה חנויות מסקרנות. ממש ליד הקואופ צד את תשומת ליבי "השלייקס", דוכן שייקים שמציע שילובים מעניינים. אני ניסית שייק בריאות ירוק וטעים. במתחם יש גם מסעדה שמוכרת בירה ופיצה בלילות וחנות יד שניה נוספת, איך לא? הפעם לא ביקרנו בה, אבל ענבל אמרה שכדאי להכניס לרשימה שלנו, כי מדובר במקום קסום.

התחנה הבאה היתה החנות של לימורית בשדה יצחק. האמת שבחנות הזאת לא היו רק בגדי יד שניה, אלא גם הרבה בגדים חדשים, זו דרכה של לימור להביא לחנות גם את מי שמפחדת מיד שניה. כל הנשים שהגיעו לסיור נעלמו בתוך כמה רגעים בין הקולבים. אגב, מזמן לא הייתי בסיור עם נשים כל כך נחמדות, כל אחת היתה מאירת פנים ומעניינת, והאווירה באמת היתה נהדרת.

כמה מילות סיכום, הלכתי לסיור הזה עם חברה טובה, בלוגרית גם היא, ונהננו מאוד. מהאזור היפה, מההיכרות עם סצינת חנויות היד השניה. הבנו שזה רק טיפה בים, או אולי נכון יותר לומר בעמק. יש עוד הרבה לחקור ולגלות. ואיך היה להסתובב עם סטייליסטית צמודה בעלת ידע רב באופנה?
האמת שהופתעתי בענק מכמה שהיא תרמה לי. אתן מבינות, מבחינתי אף אחת לא יודעת יותר טוב ממני מה מחמיא לי. אני מכירה את הצבעים שנראים עליי טוב ואלו שמחוורים אותי, ויודעת מה האזורים בגוף שאני אוהבת ורוצה להדגיש ומה פחות. אני לא צריכה מישהי אחרת שתגיד לי את מה שאני כבר יודעת. מה עוד שלמדנו לא להאמין למוכרות בחנות שאומרות לנו שהכל פשוט מ-ה-מ-ם עלינו!

אז למה הופתעתי? כי ענבל לא אומרת שהכל יפה. ממש לא. למעשה היא הצליחה לבטא ברהיטות מה בדיוק מכוער בחולצה שמדדתי לפני שאני הצלחתי להבין. כששאלתי על כובע קש מגניב היא אמרה שהיא רואה ששוב אני נמשכת צבעים החמים, אבל זה לא מחמיא לי לצורת הפנים, המגבעת גבוהה מדי. מיד הנחתי אותו בחזרה, בלי להעיף מבט נוסף במראה. אפשר לומר שהסיור עם ענבל מדייק את חווית הקנייה. "חשוב לי שמי שבאה לסיור תחזור הביתה עם בגדים שהיא באמת אוהבת", היא אמרה לי. כייף להסתובב איתה ולהתייעץ, היא כמו חברה כנה ואמיתי שגם באמת מבינה.

ענבל מוציאה סיורים פעם בשלושה שבועות ומעבירה גם סיורים לקבוצות עצמאיות, כאן אפשר להשיג אותה.

והנה שיר על חווית קנייה בחנות יד שניה…

ומה אתן חושבות?
הייתן קונות חולצה שמישהי אחרת אהבה? כתבו לי בתגובות!