מה למדתי בסדנת מדיטציה יומית ברמת הגולן?

מחקרים מראים שמדיטציה תורמת לבהירות, לרוגע לחיים טובים יותר.
זה נשמע מבטיח אבל אני מעולם לא הצלחתי לעשות מדיטציה. פעם אחת הייתי בסדנת מדיטציה. זה היה ברישקש, שבהודו. בשעה שהייתי שם התרכזתי מאוד. בעיקר בעבודה שכולנו עם עיניים עצומות ואם מישהו ירצה לגנוב לי את התיק עם הכסף והדרכון – יהיה לו קל מאוד. אפילו כתבתי על זה בספר שלי 🙂.

עכשיו בתקופת קורונה, כשהשמיים חצי סגורים, וכמות הבדיקות הנדרשת למטרת טיסות היא הזויה לא צריך להרחיק עד המזרח הרחוק כדי למצוא מענה במנזרים מבודדים. יש את מרכזה’דהרמה’ במושב נאות גולן. הוא מרכז להתפתחות אישית ורוחנית אותו מנהלת גיתה, יהודית גליק.

גיתה למדה טרילותרפיה אצל ניסים אמון, נסעה ללמוד במנזרים בקוריאה, ביפן, צרפת ובתאילנד, הפכה לנזירת זן בודהיסטית ולאחר 3 שנים פרשה אל ה’דהרמה’ שהקימה בנאות גולן. היום היא מסייעת לאנשים לחזור ולמצוא את האושר שלהם, למצוא שקט ולעבור תהליך אישי במתחם שבנתה ברמת הגולן. 

הנזירה שהחזירה את הגלימה

הסתקרנתי מספיק כדי לנסוע עד לגולן. אפילו אם לא קורה משהו מיוחד- תמיד טוב לעצור לרגע, להירגע, ואולי אפילו – לעשות מדיטציה? אבל בינינו, תמיד יש איזה מחשבה סוררת או משהו שדורש טיפול והתבוננות.

"עברתי תהליך של התפתחות וחיפשתי מקום לפרוח ולהתפתח בו, אבל לא מצאתי מקום כזה בארץ. נסעתי למנזרים ולאשראמים, ולמדתי לעומק על הבודהיזם ובמיוחד על על זן בודהיזם בצורתו הפרקטית. נכנסתי לעומק המנזרים וחשבתי שאלה החיים שאני רוצה. התחלתי להתנדב במנזר של זן המאסטר טיך נאט האן, שם אימצו אותי בחום והתחלתי תהליך של התנזרות. אחרי 3 שנים כנזירה, הגעתי להודו לריטריט של טנטרה לבנה, שם הבנתי שתקופת הנזירות שלי הסתיימה. התרתי את הנדרים והחזרתי את הגלימה", מספרת גיתה.

"גיליתי שכולנו רוצים בבסיס דבר אחד – אושר ושקט נפשי. כדי להגיע לשם יש לנו דרך לעבור, פצעים לרפא ועבודה פנימית לעשות. לכן הקמתי את מרכז ה'דהרמה' ברמת הגולן, מנזר פרטי בו כל אחד יכול להגיע ולעבור את התהליך שמתאים לו. בין אם מדובר על סדנת סוף שבוע, או על שהייה ארוכה. כל מי שרוצה להוסיף לחיי היום יום  קצת פלפל ומלח- עומק ואיחוד טעמים, מוזמן".

סדנת מדיטציה

"את רוצה לבוא איתי לסדנת מדיטציה בדרום רמת הגולן?", שאלתי חברה טובה שאמרה מיד כן.

הגענו לקרוון חמוד עם נוף מהמם לכנרת לסדנת מדיטציה יומית. כל אחד ביקש לעצמו תשובה על שאלה אחת.
גיתה עזרה בשאלות מכוונות למצוא את הדבר שעליו חשוב יהיה לקבל תשובה.

אני בחרתי לדבר על ערך עצמי, אחרת בחרה לדבר על בעיות שינה, ואחרת על יחסים עם אמה. כל אחד במעגל האיר בעיה אישית שבאיזשהו מקום היתה משותפת ותקפה לכולם. היה מרגיע כמעט לגלות שלכולם יש בעיות, והן די דומות.
צרת רבים חצי נחמה? אולי זה טיפשי אבל לפעמים קצת נכון.

עשינו מדיטציה מודרכת ותהליך ריברסינג קצר. הייתי סקפטית, אני מודה, אבל בסוף היום, אחרי שהסכמתי לשאול את עצמי שאלות קשות – גם קיבלתי תשובות מנחמות. "את, זה לא המחשבות שלך. יש לך מחשבות, יש לך רגשות ויש נשמה…", אמרה לי גיתה והפילה לי אסימון, אולי גם לכם זה יעזור, לכן כתבתי כאן, ואם לא, כנראה יש לכם שאלות אחרות משלי. ביום המדיטציה הבינלאומי, ב31.12.21, תהיה שם סדנה נוספת.

בסופו של יום מעניין בדרום רמת הגולן אולי עדיין לא נהייתי מאסטרית במדיטציה אבל כן הרגשתי קצת יותר משוחררת מהאבנים בתיק הגב שלי. וכך, המשכתי עם חברתי לעוד טיול, במצפה אופיר הקרוב. ושם, חשבנו שתינו, בעוד שדרכנו על בוץ בין עצים ירוקים והבטנו בכינרת שהופכת ורודה בשקיעה, אולי שם בטבע, זו המדיטציה האמיתית.

ומה איתכם? מתחברים למדיטציות כאלה שיושבים בהם בשילוב רגליים או כאלה שטומנים בחובם טיולים בטבע?