30/30 – תובנה לכל שנה

שלושים שנות חיים הם מספיק זמן לגבש שלושים תובנות.
אבל מודה שבכל זאת הייתי צריכה לחשוב על זה קצת.
הנה תראו מה יצא:  

1. אתם כבר יודעים מה הטעם המוזיקלי שלכם (אני יודעת איזה שלושה סגנונות אני אוהבת ומה אוזני פחות מחבבות)
2. חברים באים והולכים ולפעמים גם חוזרים
3. חוויות וטיולים הם הדרך הכי טובה לבזבז כסף
4. מה הטעם? אני אוהבת יותר מלוח ממתוק ועדיף שיהיה בריא.
5. מבינים שסבא וסבתא ואפילו ההורים לא יהיו כאן תמיד – נצלו כל רגע
6. צאו מאזור הנוחות שלכם וגלו הפתעו
7. כדאי לחפוף יום כן ויום לא – זה בריא לקרקפת
8. למדתי לאהוב את עצמי
9. לאכול רק חצי מפרוסת העוגה. גם לחצי השני יהיה את אותו הטעם.
10. לא כולם חייבים לאהוב אותך.  גם את לא אוהבת את כולם

"חוויות וטיולים הם הדרך הכי טובה לבזבז כסף"

11. תעשו כל מה שחלמתם עליו וגם מה שלא יכולתם להעז להודות – היפטרו ממי שלא שצורב בכם ספקות
12. ירוק לא מתאים לי
13. ללמוד מילה מצחיקה בשפה אחרת לפני ביקור בארץ המקור שלה
14. חיה ותן לחיות זה נפלא. אבל כשלא כולם מאמינים בזה לפעמים צריך לקום ולעמוד על הרצונות שלך.
15. זה טוב לדעת לקבל מחמאה (זה לא כלום, או על הדרך, או סתם יצא… פשוט לומר תודה!")
16. בחרי גבר שבתחילה תוכלי לשתוק איתו ובהמשך תמיד יהיה לכם על לדבר
17. אני רקדנית טובה וגם שרה בכייף בלי לזייף
18. במוקדם או במאוחר תצטרך ללכת אחרי הלב כשי להיות מאושר – עדיף מוקדם
19. נעלי עקב זה ממש יפה על הרגל אבל גם לא נח. אז לא. גם נעלי בובה נופלות לי מהרגליים. כשאהיה בובה אנעל אותן.
20. כל חבר יכול להוות עבורי שותף לצורך אחר

"בחרי גבר שבתחילה תוכלי לשתוק איתו ובהמשך תמיד יהיה לכם על לדבר"

21. להיות פחות ביקורתית כלפי עצמי ואחרים זה משחרר
22. לא לצאת עם שיער רטוב ביום קר (סבתא צודקת!)
23. תתחתני עם מישהו שאת אוהבת הרבה וחושדת שהוא אוהב יותר
24. לא תמיד חייבים לצאת בשישי בערב
25. סוף שבוע בטבע (עם רפלקסולוגיה לעניים עם חול ים, שבישראל הוא הרך ביותר בעולם (בדקתי), בין האצבעות או דשא רענן) יכול לפתור את הבעיות הגדולות ביותר או לפחות להפוך אותן לזניחות
26. ללבוש רק מה שמחמיא לי ולא ללכת לפי איזה טרנד שמישהו קבע. שרוולים מנופחים, מחשוף פיטמה צידי, חולצת בטן או מכנסיים שחושפים חריץ אינסטלטור. לא.
27. לא בריא לשבת שעות מול המחשב. קומו!
28. כדאי שיהיו לך כמה חברים שאיתם אתה יכול לדבר בלי מגננות ולהיות הטוב, הרע והמכוער
29. ככל שאתה גדל קשה יותר לשמור על התמימות – אבל כדאי לנסות
30. תמיד יהיו אלה שחושבים שהם יודעים יותר טוב ממך מה טוב לך – הם לא!

"לא כולם חייבים לאהוב אותך.  גם את לא אוהבת את כולם"

שיר שכתבתי על זה:

שלושים שנות / עדי ארצי

יום אחד כשהתחלתי "לשחרר"
הדברים הסתדרו בצורה טובה יותר.
תמיד הייתי מחושבת וכתבתי ביומנים
הדגשתי עם עטים בכל מני צבעים
מועדים של תכניות
כדי שלא יהיו דחיות
ואהבתי איך שהכל מסתדר לפי הכללים,
כששורה נמחקת בקווים עקלקלים.

הימים עברו והשלמתי תואר
הכרתי בחור נחמד, קראו לו זוהר
היתה לי גם עבודה טובה עם שולחן גדול
ואז כשהכול נראה נהדר, התחלתי לצלול
הבחור נעלם, פוטרתי מהעבודה
כשנגמר החוזה בדירתי הייתי אבודה.

בדיוק אז לחברה הכי טובה הציעו נישואין,
והיא פרסמה תמונה מרגשת ומלאת אדרנלין,
אז כתבתי בתגובה לשני הנפלאים איחול,
ואני, אבודה או חופשיה – טסתי לחו"ל
עשיתי שם קצת שטויות…
שהשכיחו ממני את המחשבות
וכשחזרתי הנחתי שהכל עומד להשתנות
אפילו התקבלתי לעבודה מהחלומות
אך אז גיליתי שלא כל הנוצץ זהב
וברחתי משם, כשבין הרגליים "זנב".

כשהכל מבחינתי היה אבוד ובלי עתיד
שלחתי קורות חיים, עם אותו מייל אחיד
ובטעות, הגעתי למקום שלבי רצה
ולפתע חשתי איך אני מתקדמת בתאוצה.

רגע לפני שמחקתי מהרשימה
לקול טרונותיה של אמא
את העניין של החתונה
נפגשנו, התאהבנו ושלחנו הזמנה
קיץ, שמלה לבנה, "אם אשכך"
וחתיכת סטייק, שיהיה ערב לחייך.

קצת לפני גיל שלושים
הסתכלתי סביבי על האנשים
ובראשי הפציעה הארה מעט קלישאתית
שנות העשרים מנופחות מחשיבות עצמית!
הימים מלאים בחיפוש מתמיד
העתיד לרוב נראה מפחיד
זה מנפיק שירים יפים
אבל את שורות החיים
כותב המזל או אם תרצו זה שבמרומים
ויש לו מוזה כשלפעמים פשוט זורמים…

אפשר לעזור, לנתב את הדרך
לצעוק חלומות, לפעול עם ערך
אך גם לדעת שתקבלי במתנה
פרספקטיבה שמשתנה –
המריבה ההיא תראה טיפשית
צלצלי, גם חברך יודע שזה בולשיט
הג'ינס היקר מדי מגונדר
וזה ששבר לך את הלב לא כזה נהדר

כן, קצת לפני שמלאו לי שלושים
הפסקתי את העולם בצרותיי להאשים
הבנתי שהדרך עקלקלה ורצופת מכאובים
אך גם כי נכונו לי עוד שיאים טובים
הטיפוס יהיה מעניין בכל אחד מהשלבים
ולא לשכוח, שאני אחת ויחידה מני רבים!
ואז עם חיוך, התחלתי "לשחרר"
והדברים הסתדרו מאליהם בצורה טובה יותר.

מוזמנים להוסיף תובנות מעניינות, שאולי אצליח להגיע אליהן רק בעוד שלושים שנים לפחות…


נעים להכיר!
עדי ארצי שלו, עיתונאית, בלוגרית וסופרת.
אוהבת לצאת להרפתקאות, נהנת לכתוב, וממש כאן משלבת בין השניים. נראה לי שסך הכל החיים יפים אם יש זמן להבחין בזה. פה אנסה בכל יום מחדש. נשואה לתום המקסים ואמא לאילה הנפלאה.

Chick List למייל שלך!
אדם הלך לאיבוד ועדי ארצי שלו
רוצים לקרוא את "אדם הלך לאיבוד"?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיעניינו אותך...

תרבות ואומנות
עדי ארצי שלו

סוניה, אשתו של?

מחזמר חדש עלה בתיאטרון חיפה. סוניה. עם מוזיקה מקורית, צוות שחקנים מעולה וחומר די נפיץ – סוניה היא פינוק מעורר

טיולים ונשנושים בארץ
עדי ארצי שלו

אומנות מעוררת מחשבה ברמלה

מי ידע שדווקא ברמלה אמצא אומנות כל כך מיוחדת? המרכז לאמנות עכשווית- רמלה פתח שתי תערוכות חדשות בשני אתרים שונים

Scroll to Top

 

רוצה עוד?

טיולים שווים בנתניה והסביבה, ימי כיף, סדנאות יצירה וכתיבה ועוד הפתעות.