שלושה דברים (אירוס המלך, הוליווד נשית וסדנת פסטה) שעשו לי את פברואר ויכולים לעשות לכם את מרץ!
הראשון: ביקור ה"מלך" בנחל פולג ושמורת האירוסים
לפעמים דווקא הדברים הקרובים ביותר נשכחים מהעין. למרות שאני מאוד אוהבת לטייל לא פקדתי את שמורת אירוסים בנתניה עירי, כבר שנים. למעשה אני לא זוכרת מתי הייתי שם לאחרונה. לדעתי כמות גורדי השחקים שמקיפים ומגדרים אותה הוכפלה מאז. זה קצת מעציב אותי לא אשקר, אבל אני מתנחמת בכך שעדיין רואים הרבה שמיים. ובאופק מים.
בין שבילים מסודרים פורחים בצבעוניות משמחת הרבה פרחים, וביניהם זורח ברוב הדר אירוס הארגמן. אם הנרקיס הוא מלך הביצה, האירוס הוא ללא ספק מלך השמורה. כשצעדתי שם נזכרתי איך דיונות החול נראו גבוהות ותלולות יותר בילדותי, עת רצתי בהן. קיוויתי שזו רק אני שגבהתי ולא הן שנשחקו עם רוחות הזמן.
בביקור ב"נחל פולג" התעלומה נפתרה! מסתבר שהדיונות הגדולות שזכרתי מילדות, היו ועודן כמה קילומטרים דרומיים משמורת האירוסים, בשמורת "נחל פולג". בין שתי השמורות מפרידות שכונות רמת פולג ועיר ימים, על גגותיהם האדומים ומגדליהן. אני עוד זוכרת ימים שבהם רצועת השמורות לא הופרעה בבניינים, אבל מה נאמר, נשמח על הקיים שעוד נשאר. בכל אופן, דור ההמשך הדגימה עד כמה חול יכול להיות אטרקציה, והפגינה יכולות מרשימות לאגור כמה שיותר חול בנעליים שמידתן היא רק 21.
האירוסים עוד שם, מהרו לפגוש בהם לפני שיעלמו עד השנה הבאה!
אירוס ואילה נפגשים לראשונה 
הדיונות שזכורות לי מילדות 
כמה חול, כמה יופי…
**
השני: הוליווד עוד צריכה ללמוד קצת על פמיניזם?
כבר כמה שנים שבהוליווד ישנה מחאה נשית שקטה או פחות שקטה בנוגע לשילובן בהוליווד. השנה היתה זו נטלי פורטמן שלבשה מעל שמלתה עליונית שחורה עליה היו רוקמות שמות הבמאיות שלא היו מועמדות לפרס האוסקר השנה, או כפי שהיא הציגה זו, הבמאיות שהתעלו מהן השנה.
לפני שנתיים, השחקנית פרנסס מקדורמנד עלתה לבימת האוסקר חפה מאיפור
וקיבלה את פרס האוסקר על משחקה בסרט "שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי",
היא ביקשה מכל הנשים באולם שהיו מועמדות לקבל פרס לקום ממקום מושבן כדי שיקבלו
הכרה לכישרונן. כמו כן, היא דרשה שהוליווד תקפיד לשלב בכל פרוייקט יותר נשים,
כשחקניות, ניצבות, במאיות וכו'. הבנתי שמדובר באישה יוצאת דופן ובפמיניסטית אמיתית.
גם בסרט היא מגלמת אישה חזקה שנלחמת בכל העולם על מה שחשוב לה,
ומקשת צדק ודין לרוצח הנתעב של ביתה. הסרט רצוף דמויות מורכבות, ונופים יפים
במרכזם עומדים שלושה שלטים שעוררו הרבה רעש בעיירה אחת מנומנמת. בסוף קורה הבלתי
יאמן ואפילו אויביה הגדולים מבינים את פועלה ומצטרפים אליה, ככה זה שאת מאמינה
בעצמך, למרות כל הקשיים.
בלי איפור
***
השלישי: סדנת פסטה זוגית עם הרבה חמאה
תום ואני הצטרפנו לסדנת בישול איטלקי במשק יעקובסון. לשנו בצק, רידדנו, ויצרנו ממנו פסטה מגרה. טוב, בעיקר תום עשה את כל אלה, אבל גם אני עזרתי, ובעיקר חיכיתי כבר לטעום.
האנשים הזרים שישבו סביב שולחנות עץ שסודרו בח' גדולה הפכו תוך זמן קצר לחברים, ולא היה זה חשוב שהקטן שבהם עוד לא חגג בר מצווה והזקן שבהם כבר מזמן שכח את שלו. אולי היה זה האוויר הלילי של הכפר וריח הפרות שנישא בו, אולי זו החמאה שנזרקת למחבת בכמות גדולה ונדיבה מדי (היום מותר), אולי אנשים שאוהבים אוכל איטלקי הם פשוט חייכניים יותר. ואולי זה היין שנמזג בנדיבות לצד פוקצ'ות וגבינות טעימות שמיוצרות במשק. כל אלה תרמו ללא ספק למצב הרוח המרומם של כולנו. ניסינו אם כן, את הסדנא של רומי המקסימה, שגדלה באיטליה והיא שולטת בכל סודות המטבח האיטלקי, מצפון ועד דרום.
למדנו להכין שלושה סוגי פסטות (פסטה, רביולי וקנלוני), שני סלטים, ריזוטו, וקינוח טעים. חולקה חוברת מתכונים מסודרת אבל עם כל מתכון נגלו גם סודות המטבח של הבשלנית והופרחו מיתוסים (למשל, בישול פסטה עם מכסה על הסיר הוא מעשה שלא יעשה).
אני הכי אהבתי את הקנלוני ותום את הריזוטו. הוא אפילו הבטיח שיכין כזה שוב.. נראה!
מתלהבים שהפסטה לא נקרעת 
קצת גבינות מהמשק 
שנה הבאה במסטאר שף 🙂
זו היתה השלישייה לחודש פברואר, ומה היתה השלישייה שלכם?
