סיפור עם הקפה: עד 88

עד 88 // עדי ארצי

"יום הולדת שמח, נשארו לך עוד 38 שנים!", אשתו של גורני אמרה בחגיגיות והגישה לשולחן עוגה עם 50 נרות שכבר החלו להימס ולמות על העוגה.
"מזל טוב!", פרצופים שמחים שאגו לעברו.
הוא חייך וכיבה את הנרות בפוווו ארוך.
"אז איך זה להיות בן 50? כמעט חצי מהחיים", צחק לעברו הדוד שלו וטפח על גבו.
"במקרה שלו הרבה פחות", אמרה הדודה בחיוך, "עד 88 שנים".
גורני הודה לכולם, והתייצב ליד שיינה שהחלה לפרוס את העוגה.
הוא העמיס פרוסות על צלחות קטנות וציוות להן כפית או מזלג.

כבר 25 שנים ששיינה אופה לו את אותה עוגה, מקפידה על הקצפת שהוא אוהב, ומספר נרות מדוייק. חבר שלו, קייסי, שאל אותו אם לא נמאס לו מאותה עוגת שוקולד, שוב ושוב ושוב. הוא חשב על זה רגע וענה שלא. למעשה, הוא היה רוצה לבלות את כל ימי ההולדת שלו עם העוגה הזו בדיוק. אבל זה לא יקרה, את זה הוא ידע עוד ביום שהכיר את שיינה. היא תמות בגיל 77 בדיוק.

גורני צפה בשיינה שהסירה בעדינות את שאריות הנרות מהעוגה והבין יותר מתמיד כמה היא מיוחדת – זה בגלל הדברים הקטנים…
מי עוד מעמיסה על עוגה עשרות נרות כל שנה? הוא נזכר ביום ההולדת הראשון שחגגו יחד. איך סידרה 65 נרות על העוגה שהכינה לו במשך שעות. הם נפלו, והיא בשלה, מרימה בנחישות ונועצת נר ורוד בזווית בלתי אפשרית.

גורני ושיינה התאהבו כשהיו בני 22. כשהכירו חישב 55 שנים שיבלו יחד. זה נראה אז המון. גורני אפילו הרגיש שהתמזל מזלו, בעיקר בהשוואה לחבר שלו קייסי – שהכיר את האישה הכי יפה בעולם. לא רק הכיר אותה אלא גם הצליח לגרום לה להתאהב בו. זה היה פלא, כי הוא היה בחור רגיל והיא – האישה הכי יפה בעולם. אם נאמין לו, היא היתה גם חכמה ומצחיקה ואפילו נישקה כמו שחקנית קולנוע. אז למה מסכן? מעל הראש של האישה שאהב רקדו הספרות 24. מהרגע שקייסי ראה אותה, כשהיה בן 22, הוא ידע, עוד שנתיים למאנייק.
"תהנה מהרגע", כולם אמרו לקייסי, והוא ניסה, באמת שניסה. לפעמים גם הצליח. אבל ככל שחלפו הימים גורני כבר לא היה בטוח אם החבר שלו יותר שמח או יותר עצוב כשהיה בחברתה של האישה הכי יפה בעולם.

אבל נחזור לגורני. הוא ושיינה התחתנו תחת עץ אזדרכת זקן והרגישו שהם והאהבה שלהם זה לנצח. אם התאהבתם פעם את מכירים את ההרגשה. מאז בכל שנה הם חוגגים אחד לשני יום הולדת, ושמחים על כל יום שעבר וכל יום שנותר. יש להם רשימה של דברים שהם רוצים להספיק עד סוף החיים, והם מגשימים בכייף שלהם, בלי לחץ. הם יודעים ש"מחר לא יהיה יומם האחרון".יש עולם שבו בני אדם משתמשים במשפט הזה כשהם רוצים להזיז את התחת שלהם מהספה. לעשות משהו בלי לחכות… גורני גילה את זה כשיום אחד הכפתור שלו ברדיו זז מעט ימינה וקלט תחנה זרה.

שני שדרנים סרקסטיים דיברו על השנה, 2035, שעומדת בפתח. בעולם של גורני סופרים אחרת. הם השתמשו הרבה במילים כמו "אם", "נקווה", ובלי עין הרע". למרות זאת, הם תכננו הלאה כאילו שלא ידעו מתי ימותו. גורני הסתקרן. הוא החל להאזין להם בכל הזדמנות, רצה ללמוד על החיים בעולם שלהם. הם באמת לא מתים שם אף פעם?

הוא קיבל תשובה כשבבוקר חורפי וקודר מהרגיל עלה רק אחד מהמלהגים לשידור וסיפר למאזינים ששותפו עבר תאונת דרכים ונמצא בטיפול נמרץ.
"זה לא נראה טוב", הוא אמר בכנות וגורני שמע היטב את הפחד שהתגנב לקולו, "אבל כמו שאני מכיר אותו הוא לא הולך למות עכשיו, יש לו הרבה מה לעשות, והוא אוהב את החיים יותר מדי".
אחר כך היו פרסומות. כל מני מוצרים להעלמת קמטים וצביעת שיער שאמורים לגרום למי שמשתמש בהם להראות צעיר ממה שהוא באמת. מוזר. מי צריך את השטויות האלה? גורני סובב את אוזנו על צירה כמה פעמים, 4 סיבובים מלאים, כמו שהוא תמיד עושה כשהוא חושב יותר מדי.
הם יכולים למות בכל רגע. ולא יודעים מתי זה יקרה.
מסכנים.

"זה בטח כל כך מבלבל," שיינה אמרה לגורני כשסיפר לה מה גילה, "אתה לא יכול לתכנן כלום ככה!", היא הידקה אחיזתה ביומן שלה. לפעמים עם הקפה היא צובעת בו בהנאה ריבועים קטנים של משימות וחוויות לשנים הבאות.
"את יודעת מה?", גורני אמר באיטיות, "נראה לי שהם לא חושבים על זה בכלל".
"טיפשים. אם יתעלמו ממשהו – הוא לא יעלם. בטח לא המוות", שיינה אמרה.
"עצוב לי עליהם." גורני הסכים.
הם ריחמו על בני האדם שחיים בשקר.

לעומתם, הם חיו באושר ועושר והרבה מודעות. תכננו רק דברים שבטוח יגשימו, ולא בזבזו זמן מיותר על מחשבות לעתיד שלא יבוא (כמו שקרה לשדרן ההוא, שמת ככה סתם למרות שהיה לו הרבה מה לעשות). היו להם גם 3 ילדים, שכולם, כך יצא, ימותו אחריהם, וזה שימח אותם מאוד.

"זכיתם בלוטו של החיים", אמר לו פעם קייסי.
"אני יודע, יש לי כל מה שמישהו יכול לבקש לעצמו", גורני ענה בביטחון. כשאין עין הרע וענייני מזל אפשר לדבר בכנות ולא לשבץ במשפטים ביטויים שכל מהותם לתת פוליסת ביטוח כוזבת. גורני חשב ככה עד אותו יום ההולדת ה-50 שלו. באותו היום פתאום קלט שנותרו לו פחות שנים עם שיינה מאשר אלו שבילה איתה. הוא הגיש פרוסות של עוגה במוכניות לחבר שנשארו לו שנתיים לחיות, ועוד אחד שתוך חודש ימות. הם חייכו אליו בנעימות, והוא – רק בקושי הצליח להחזיר חיוך. הוא הרגיש כזה עלוב בגלל זה. אחרי שתמות יישארו לו 11 שנים של ימי הולדת בלי עוגת השוקולד שלה.יש לו כל כך הרבה. אז למה הוא לא מצליח להנות ממה שיש פתאום? הוא הסתכל בפניה הקורנות של שיינה, והביט גם בשלושת ילדיו וידע בדיוק מתי יפוג אושרו, ואושרם.

"אני מקנא בטיפשים", הוא אמר.
"מה?" שאלה שיינה.
"אה?", הוא לא הבין שדיבר בקול.
"מה אמרת?"
"אחלה יומולדת חמישים".
שיינה הדביקה לו נשיקה על השפתיים. עוד 4,569 נשיקות רקדו הספרות מעל ראשה.
עוד נשיקה.
גורני עצם עיניים.

אז… באיזה עולם הייתם מעדיפים לחיות?