איך חזרתי לכתוב?

או: לכתוב בראבק זו הדרך? ומה זה NaNoWriMo?

  1. אפשר היה לומר שהיו לי מספיק מילים להתעסק בהן, כתבתי באופן יומיומי למיינט נתניה והיו לי יותר מדי מסמכי וורד פתוחים בתחתית המסך. פחדתי שההשראה בוזבזה שם… וגם ככה למי יש כח להמשיך לכתוב אחרי שכל היום זה בדיוק מה שעשה.
  2. ואז הכרתי חברה, יעל שרר, בערך בגילי שזרקה לי ככה על הדרך, שכתבה 7 ספרים.
    "שבעה ספרים? עם התחלה, אמצע וסוף?"
    "אפילו דמויות", היא התעקשה.
    "אני לא מאמינה", לא האמנתי. "איפה הם?"
    "חלקם במגירה וחלק יוצאים לאור", היא השיבה.
  3. מאז ספר הביכורים שלה עו"ד ועו"ד יצא, זכה לביקורת מרשימות, ועכשיו גם מועמד על ידי ההוצאה שלה לפרס ספיר. ויש לי תחושה טובה בקשר לזה…
  4. את יעל הכרתי כי שתינו עבדנו יחד בידיעות אחרונות. היא היתה אחראית על החדשות של כפר סבא והכירה את כל בתי הקפה עם השולחנות שבהם מתקיימות השיחות הכי מעניינות בעיר. גם הקפה היה בסדר. 



  5. בכל אופן נחזור לשיחה ההיא.
    "מה??" פערתי עיניים גדולות, "איך? מתי? למה? כמה?"
    היא צחקקה.
    "צריך פשוט לשבת ולכתוב", היא אמרה לבסוף", אבל יש אתגר נחמד שאני תמיד משתתפת בו ומכניס אותי לתהליך. אולי גם את תתחברי…"
    "אתגר כתיבה?" שאלתי ולא הייתי בטוחה אם אני רוצה להמשיך לשמוע. זה התחיל להיות אמיתי מדי.
    "NaNoWriMo", היא מילמלה משהו לא מובן.
    "אה?"
    "זה מחנה אימונים עולמי. כל מי שרוצה יכול להצטרף. בחודש אחד כותבים ספר שלם. כל יום קצת, או הרבה, תלוי כמה עמודים יש לך, אבל המטרה היא עד סוף החודש לסיים".
    "מחנה אימונים? אני לא בכושר!"
    "סתמי!"
    "איך זה עובד?"
    "את יכולה להירשם לאתר שלהם, לתעד שם את התהליך, מספר המילים היומי שכתבת… אבל לא חובה. תכלס, את עושה את זה לעצמך. נחמד לקרא מהם לפעמים מיילים שמכניסים לאווירה ונותנים את הדירבון שצריך".
    יעל סיפרה לי על מייל ספציפי שנתן לה בוסט של אנרגיה ממש באמצע התהליך, בדיוק ברגע הנכון.

  6. "בעצם אתה כותב לבד אבל מרגיש ביחד", אמרתי.
    היא המהמה.
    "מתי זה מתחיל?"
    "בנובמבר"
    "עוד שבוע?"
    "וואלה. כן", היא אמרה.
    "זה מהר מדי… אני לא מוכנה!"
    "יאללה תתחילי", היא אמרה נחרצות.
    "איך אספיק? אני צריכה לתכנן ולחשוב על עלילה", נלחצתי.
    היא גלגלה עיניים. אולי. זה היה בטלפון. אבל אני די בטוחה לפי האנחה הרמה שהשמיעה.
    "אני אנסה" אמרתי בהכנעה. היא יודעת להיות משכנעת.
    "למה לא?", היא אמרה ונראה לי שכבר התחילה לחשוב על משהו חדש, היא כזאת.
    "טוב. נתראה בדצמבר", אמרתי.

    עוד על ה- NaNoWriMo כתבתי> כאן
  7. וכך שינסתי מותניים, ביטלתי תוכניות לא חשובות, ומצאתי את עצמי כותבת כל יום ברצף כדי לנסות להגיע ל55000 מילים בחודש. אורך ממוצע של רומן.

    איך בכלל מתחילים?

  8. האם הצלחתי?
    כן!
    לא!

 הכל בפוסט הבא…

 


נעים להכיר!
עדי ארצי שלו, עיתונאית, בלוגרית וסופרת.
אוהבת לצאת להרפתקאות, נהנת לכתוב, וממש כאן משלבת בין השניים. נראה לי שסך הכל החיים יפים אם יש זמן להבחין בזה. פה אנסה בכל יום מחדש. נשואה לתום המקסים ואמא לאילה הנפלאה.

Chick List למייל שלך!
אדם הלך לאיבוד ועדי ארצי שלו
רוצים לקרוא את "אדם הלך לאיבוד"?

5 מחשבות על “איך חזרתי לכתוב?”

    1. יאללה, לכי על זה! 🙂
      בכל שבוע אעלה פה פוסטים שנראה לי יכולים ממש לעזור לך בתהליך…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיעניינו אותך...

ואדי ניסנאס ושכונת הדר

יש כמה ערים בארץ שנותנות לי תחושה של חו"ל כשאני מבקרת בהן, הראשונה היא ירושלים (כמובן), השנייה היא קיסריה (מיני

Scroll to Top

 

רוצה עוד?

טיולים שווים בנתניה והסביבה, ימי כיף, סדנאות יצירה וכתיבה ועוד הפתעות.