מה עושים כשכולם בכנרת? החופים עמוסים ומלוכלכים, החניונים מלאים והשלגונים נמכרים המחירים מופקעים? מתצפתים עליה מלמעלה!
הרגשנו שאנחנו צריכים חופשה. רצינו לסוע רחוק אבל לא רחוק מדי, בכל זאת במכוניות יש ילדות קטנטנות. מושב אמירים נבחר.
נסענו שתי משפחות, עם שלוש בנות בסה"כ, לשלושה ימים. בדרך עצרנו בעוד מקומות יפים ומומלצים, שאפשר לסכם אותם במילה אחת – מים. או בשתי מילים. הרבה מים.
דווקא עכשיו חופשה בישראל, כי אין ברירה. אה כן… ועדיף לא באילת, כמו כל עם ישראל ואחותו.
בקיצור שוכנעתם? יצאנו לדרך!
לו"ז טיול לחופשה עם קטנטנים, בצפון הקרוב:
יום 1 – מושב אמירים, מסעדת ראמה
יצאנו מהבתים מוקדם ועצרנו להתרעננות בנחל השופט. יום שישי בבוקר היה עמוס מאוד בהורים וילדים שנהנו מימים אחרונים של חופש. בעונה הזו של השנה הנחל זורם, מפלים קטנים מציעים מגלשות טבעיות לילדים, וישנן גם לא מעט בריכות מקסימות שאפשר לטבול בהן עם הקטנטנים. המסלול מוצל וקצר יחסית ומתאים גם לנכים או לטיול עם עגלות. אני חושבת שזה אחד המסלולים הכי מתויירים בצפון הקרוב. הקירבה היחסית למרכז, הנגישות, הצל והמים – מושכים, ובצדק, קהל רב.
משם המשכנו למושב אמירים.
שכרנו את הוילה, "זמן חלום", שכללה שני חדרים עם שירותים ומקלחת, מטבח משותף ומרפסת שמשקיפה לנוף הררי מרגיע וקו אופק רחוק.
לאחר שכשוך בג'קוזי גדול שהתאים לכל החבורה (ארבעה מבוגרים ושלוש ילדות) התקלחנו והתארגנו לארוחת ערב.
המלצה חמה:
נסענו לכפר הערבי ראמה, למסעדה "עזבה". המסעדה מציעה חצר גדולה ועיצוב צבעוני שהתחבב גם עלי וגם על הבנות: אופניים שהפכו לאומנות ססגונית ואדניות פרחים בכל צבעי הקשת. אכלנו קובה בורגול, סלט רענן, אורז ובשר ביוגורט ונהנינו מהאוכל הטעים והמחירים הסבירים. במיוחד אהבתי את מנת הקובה בורגול שזכורה לי ממטבחה של סבתי כקובה אישית, אבל כאן הופיעה על מגש נירוסטה גדול לכל המשפחה.
בערב, אחרי שהילדות הלכו לישון המבוגרים יכלו להנות מיין ואוויר הרים ששבר את השרב ורענן אותנו קצת.
הבריכה בנחל השופט 
קובה בורגול בהגשה יוצאת דופן 
החצר היפה של המסעדה
יום 2 – בריכה, צ'יפס וגן פסלים
שבת: מנוחה.
יום בריכה במושב אמירים. הבריכה גדולה יחסית ויש פינות מוצלות לשבת בהן. נהננו מיום של בטלה בבריכה, והתכבדנו גם בצ'יפס טעים ונדיב שמצאנו במזנון.
בערב הזמנו פיצה. היא היתה גרועה. ממש. למדתי לקח, כדאי לשאול את "המקומיים" להבא…
לא כל בצק עם רוטב עגבניות וגבינה ראוי להקרא פיצה. קפיש?!
לקינוח ביקרנו בגן הפסלים הקטן שבמושב. נראה שהבנות התרשמו. לפחות התרשמו יותר מאשר מהפיצה ההיא.
יום 3 – מעיין עין חרוד
לאחר ארוחת בוקר שבישלנו לעצמנו יצאנו לכיוון בית שאן, ורגע לפני הפניה לסחנה העמוס לעייפה, הגענו לאחיו הצעיר, מעיין עין חרוד.
שטח הגן הלאומי גדול ושטוח יחסית, מחופה דשא רענן ומרושת בנחלים שמזרימים מים רעננים. מגיל אפס ועד גיל מאה אפשר לשבת באחת השלוחות האלה ולהתרענן תוך אכילת אשכול ענבים. זה בדיוק מה שאנחנו והקטנטנות עשינו. אחר כך השתעשנו גם בבריכה הגדולה, שעדיין גובהה לא עולה על חצי מטר.
שימו לב! עכשיו בימי הקורנה יש להרשם לאתר מראש, אחרת לא תותר לכם כניסה. השיטה מוכיחה את עצמה ובאמת האתר נקי ונעים, ואין המון אנשים, כפי שהיה ודאי ללא ההנחייה הזו.
מעין עין חרוד 
רגע רגוע 
מתפננות במים
חזרנו עייפים אך מרוצים. בעיקר מרועננים.
ואתם יודעים מה חשבתי לעצמי? בגיל 33 מסלולים קלילים ורביצה בנחלים צוננים הם בדיוק מה שאני צריכה. תודה לילדה שמספקת לי תירוץ לבחור בדרך הקלה 🙂
**************
