גילטי פלז'ר בטלוויזיה: קרואסון או קוקאין?

קרואסון או קוקאין? המלצה לסדרה.

1. כולם מדברים על "אמלי בפריז". אז רציתי לדבר איתכם על סדרה אחרת, "סיפור אהבה".

2. טוב, טוב, גם אני אתחיל דווקא באמילי, לילי קולינס היפה, ואסכם את זה במשפט אחד:
היא כל מה ש- 2020 לא: פוטוגנית, מלאה נופים יפים, עמוסת חתיכים מחייכים, מה עוד שאמילי, גיבורת הסדרה – לא בחל"ת ויש לה הזדמנות ללבוש את כל השמלות הכי יפות בארון.

3. זו סידרה טיפשית וזה כל הכייף שבה. סוכר בלי ערך תזונתי. סוכר זה מתוק וטעים וממכר. אני לא פלצנית. אתם יודעים שאני עדיין שומרת אמונים למשפחת קרדשיאן – אז אי אפשר לומר שאני מעדיפה לצרוך בטלוויזיה שלי רק – HBO , ובכל זאת חלק מהטקסטים הנוגעים לרומנטיקה, או אורח החיים נראים קלישאתיים וסטראוטיפים כל כך, כאילו נכתבו בשנות ה- 60 לפני שהמושג פוליטקליקורקט הומצא והספיק לעייף אותנו. אנחנו רואים את פריז דרך עיניים אמריקאיות. לפעמים זה מקסים ולפעמים חסר הבנה לגבי רב תרבותיות.

4. מה כן? החתיכים כל כך חתיכים.. היי גבריאל… (איך אומרים'הוווו יו דוינג' בצרפתית?) והקראסונים מגרים אפילו יותר מהחתיכים.
ואולי זה מספיק.

5. אבל אם נשאר לכם תאבון רוצו לראות "סיפור אהבה" עם אנה קנדריק המתוקה.

6. זו סדרה רגישה, אינטליגנטית, עמוסה באנשים מורכבים, ובטקסטים חכמים. טקסטים חכמים, שניכרה בהם המחשבה, עושים לי את זה לא פחות מקרואסונים תפוחים.

7. למשל, פרק 7, עוסק ביחסי אימהות בנות בצורה הכי יפה, כנה ומורכבת שפרק בן 30 דקות פחות או יותר יכול לעשות זאת. המשפט האחרון באותו הפרק ריגש אותי והשאיר אותי מלאת מחשבות על יחסים פחות מושלמים בין אמהות לבנות. מעניין.

8. יש לדרבי, גיבורת הסדרה חברה טובה ומתוסבכת, שמוצאת את עצמה פתאום יורדת מהרכבת של חיים מושלמים ישירות להסנפת קוקאין.
חוצמזה, יש לדרבי כמה מחזרים שמאכזבים אותה. ונשארו לי שני פרקים לגלות אם בסוף היא תמצא אהבה.

9. מה אגיד לכם, בגלל שדרבי יותר כנה, עמוקה וחכמה – יותר מעניין אותי הסוף שלה.
אמילי כבר תסתדר לה בפריז עם איזו כוס יין אדום ולאנז'רי סקסי מדי.

10. כולם מנסים למצוא את סקס והעיר הגדולה החדשה – זו לא אמילי, היא מקסימה וחמודה ויכולה לאכול קוראסונים בלי להשמין. היא כל מה שהיינו רוצות להיות. אבל באמת, באמת, אנחנו יותר דרבי.

מה אתן מעדיפות לצאת לקפה עם דרבי או ליין אדום עם אמילי?