על תהליך הכתיבה, ולמה החלטתי לתעד אותו
- מילדות ההורים אמרו לי שהתנועות שלי מהירות מדי, כמעט פזיזות. תמיד חסרת סבלנות… רוצה להגיע כבר לתוצאות.
- אני לא אוהבת תהליכים ארוכים. ואולי בגלל הרצון שדברים יקרו כבר, עם השנים נהייתי שחקנית סולו.
- בתיאוריה זה אחלה לעבוד בצוות או קבוצה (זה נותן השראה, מאפשר חלוקת משימות לפי המיומנות הכי טובה שלך, סיעור מוחות זה מושלם! ועם זאת, יש גם בזבוז זמן בשיחות קפה, בדיונים חסרי תכלית, בדיבור שכל מהותו להישמע).
- החלטתי, את הקפה שלי אשתה עם חברה, את ההשראה שלי אקבל מפרפר יפה שינשק לי את האף בטיול.
- ככותבת ועיתונאית אני עובדת סולו ובזריזות רבה. כל כך מהר שאין זמן לנתח את הדרך או לעצור ולראות מה למדתי (זה שם איפשהו בין האוזניים, ונשלף כשצריך).
- דברים פשוט קורים, בעוד שאצל אחרים נדמה שהכל מחושב, ידוע.
היעד ברור, והדרך עליו נסללת בצעד אחר צעד שקול. - בגלל זה מרתק אותי לראות תהליכים של אחרים, אני שמחה לשמוע איך הם מנתחים כל שלב ושלב בדרכם המקצועית, מתי היתה להם נקודת מפנה או הבנה חשובה לגבי משהו, איפה היתה הירידה שבה כמעט נכנעו, איפה הרגישו שעלו על הסוס בדרך להצחלה…
- יש משהו נחמד בזה שדברים טובים קורים לך, אבל יש משהו מדהים בזה שאתה יכול לומר שאתה גרמת להם לקרות.
- בימים אלה אני בתהליך של הוצאת הספר שלי, ולמרות שזה לא בא לי בקלות, החלטתי לנסות לתעד את כל השלבים בדרך, כדי ללמוד משהו, ולעזור גם לאחרים שהנושא מעניין אותם.
- לא זורמת מהר…
עוצרת.
מתעדת.
כותבת, שיהיה ברור.
- אשתף אתכם בתהליכי הכתיבה, ההשראה וההוצאה לאור של ספר.
למשל: מה גרם לי להוציא את כתב היד לאחר 4 שנים שהוא התחבא יפה יפה במגירה הוירטואלית שלו, זמנים שבהם טוב ליצור, ספרי השראה שאהבתי ועזרו לי בכתיבה, חשיבותם של קוראי בטא ומי הם בכלל, בחירת עורך, תהליך העבודה איתו ומקומו של הפרפקציוניזם בתהליך הכתיבה. יש גם דברים שעוד לא עשיתי כמו בחירת כריכה ועימוד, ואני מתכננת לשתף אתכם גם בזה אם תרצו. - מקווה שנהנה ונלמד משהו בדרך 😊
- בפוסט הבא אספר לכם איך הכל התחיל…
ואיך אתם? אנשים שמתכננים או זורמים? הייתם רוצים לעשות אחרת?
