כולם יודעים איך מסתיים סיפור. באושר ועושר כמובן, אבל איך מתחילים אחד? או: למה ומתי התחלתי לעבוד על הספר הראשון שלי?
- את השורות הראשונות של הספר כתבתי לפני 7 שנים. מצאתי בתיבת המייל שלי קובץ עם חלק מהספר שמתוארך לנובמבר 2013. הייתי בת 26.
- אבל האמת היא שהרבה זמן לפני שמילים נכתבו המחשבות התרוצצו לי בראש.
מחשבות מפתיעות, משעשעות, מביישות מעט, שהצליחו לעורר בי רגשות עמוקים שלא כל כך רציתי לחלוק עם אחרים.
עברו שנתיים והבנתי שהתחושות האלה ממש לא רק שלי. - את לא כזאת מיוחדג'ת, כפרה!
וואלה, הבנתי שהרבה יוכלו להזדהות עם הסיפור הזה.
- מה הסיפור? חברות שמשתנה עם השנים. חבורה של נערות ונערים שהיו יחד בגיל הנעורים, וגדלו ובגרו ונפרדו.
לא היה ריב גדול, לא היתה סיבה מיוחדת, לא נגמרה האהבה. ואולי זה מה שהיה הכי קשה. כי אם היתה סיבה הייתי מבינה. אבל זה לא עוזר כשכל מה שיש לומר זה- ככה זה, עם הזמן דברים משתנים, זה קורה לכולם. - למה מתרחשת ההפרדות הזאת? האם זה חלק מתהליך התבגרות בלתי נמנע? זה בגלל הצבא? הטיול? הזוגיות? אולי סתם כי אנשים משתנים. אז איך זה שבכל פעם שנפגשים כולם כל כך שמחים ומתגעגעים.
- פתאום התחלתי לחטט בנקודה כואבת מהעבר, והבנתי שהיא משותפת לי ולהרבה אחרים. התחשק לי לדבר על זה. או יותר נכון לכתוב על זה. ידעתי שגם אחרים מתעסקים בסוגיות האלה.
- חברות עמוקה שמשתנה עם השנים. התבגרות והפרדות שיכולות להסתיים גם בהשלמה ונחמה. מתי חברות אמיתית יכולה גם להפתיע…
- כתבתי כמה פרקים והפסקתי.
עברה שנה. שנתיים. שלוש. חמש. - למה התעכבתי ככה?
יש הרבה סיבות. או יותר נכון הרבה תירוצים : )
אולי זה לא היה הזמן הנכון, אולי הרגשתי שיש לי עוד מה ללמוד (תכלס למדתי הרבה, ואני עדיין לומדת ומשפרת. מהבחינה הזאת אני חושבת שטוב שחיכיתי).
חוצמזה, אתם יודעים, זוגיות, עבודה, תינוקת, יש כלים בכיור וסייל בזארה…
- אז בכל זאת מה גרם לי לשבת על התחת ולסיים את הספר שחיכה במקטעים קצרים במייל?
שיחה עם חברה טובה, ספר מסע והשראה ואתגר חיצוני. - מה עוד? הרצון להגשים חלום. ולבסוף, הצלחה (ספויילר! 🙂 ).
מה גורם לכם להתחיל לכתוב? רעיון / דד ליין / איומים?
מה גורם לכם להמשיך? ספרו בתגובות!
