האם ספר יכול להקנות לקורא "נתיב רוחני לשפע יצירה"? מה? מה? מה?


רציתי לדבר קצת על השראה, ועל איך מזמנים כזאת כשאפילו לא יודעים שזקוקים לה. אפשר לדבר גם על אמונה ואהבה עצמית, תמיד טוב שיש כזאת בתרמיל, זה ברור, אבל מסתבר שגם היא מאוד קשורה ליצירתיות.

לפעמים רעיונות חיוביים ומעצימים נישאים אליך בדיוק ברגע הנכון, זה כאילו העולם יודע מה אתה צריך ושולח לך את זה. ככה קרה לי עם הספר "דרך האומן" של ג'וליה קמרון. גיליתי אותו בשיחה עם חברה. דיברנו על כתיבה, על יצירה ואולי, בדיעבד, בין השורות גם על אמונה עצמית. כתבתי על שיחה המרתקת ההיא כאן. בכל מקרה, באותו השבוע שדיברנו חגגתי יום הולדת והחלטתי לפנק את עצמי במתנה.    

  1. נכנסתי לחנות של סטימצקי ושאלתי אם יש עותק של הספר "דרך האומן".
    "זה ספר שיצא מזמן ואין אותו בכל סניף", המוכרת אמרה לאחר בדיקה במחשב, "אבל הוסיפה ש"זה נשמע מוכר". המחשב הודיע שיש עותק אחד. עכשיו נשאר למצוא אותו. היא חיפשה דקות ארוכות ולבסוף שלפה מאחד המדפים ספר בורדו, גדול יחסית. "נתיב רוחני לשפע יצירה", כתוב על הכריכה ואני חשבתי לעצמי, אוי לא… אני מקווה שזה לא איזה ספר מתפלסף ומעצבן.
  2. בכל זאת רכשתי אותו, כי היתה ההמלצה ההיא, והיתה לי יומולדת, אז מתנה לעצמי נראתה כמו משהו הגיוני.
  3. הגעתי הביתה ופתחתי אותו בהתרגשות. לא לקח לי הרבה זמן להבין שזה אינו ספר רגיל, מדובר במעין קורס של 12 שבועות. בכל שבוע יש קטע קריאה ומשימות. ע-בו-דה. האם יש לי כח לזה עכשיו?
  4. ננסה. התחלתי בשבוע הראשון, מטרתו היתה "שיקום תחושה של ביטחון".
    "מה זה השטויות האלה", אמרה עדי הצינית. (לא היא, אני).
    "אבל יש פה משהו מעניין…" ענתה הרגישה שבי לאחר קריאת הכותרת "הגנה על ילד האומן שבפנים". נשארתי.
  5. הספר כולל משימות. קלילות כמו להוציא מהארון שלושה בגדים שאתה לא אוהב כדי לפנות מקום למשהו חדש (שבוע אחר כך היא אפילו ביקשה ממני ללכת לקנות לעצמי במתנה שמלה, בטח שמילאתי אחר ההוראה), וגם מעמיקות כמו לכתוב לעצמך בן ה-80 מכתב, או לנסח את  תפילת האומן שלך. מה אומר? עם כל פרק הציניות נסדקת, הרוחניות הזרה לעיתים (שכוללת בין היתר ציטוטים על אלוהות) מתקבלת בהבנה… אחרי שתנסחו כמה פעמים את "תפילת האומן האישית שלכם" – כנראה שתצליחו לראות בעצמכם "אומן", וזה לא דבר שניתן להקל בו ראש.  
  6. ביחד עם אתגר ה- NaNoWriMo (אפשר לקרא מה זה כאן), מצאתי עצמי שוקעת למסע של יצירתיות, והרבה עבודה על אמונה עצמית. למי יש זמן לכל זה עכשיו?! למי שרוצה.
  7. על פי קמרון הרבה אומנים לא מאמינים בעצמם מספיק. זה מונע מהם לחלום בגדול, זה מחליש אותם, הם לא מצליחים לשבור כך מחסומים… למעשה הם תקועים בתחושת ספק עצמי. הספר הזה לא מלמד אותך לכתוב, הוא מלמד אותך להאמין בעצמך. להאמין שאתה יכול ויודע. גם לכתוב.
  8. אולי יש שיגידו שזה בזבוז זמן… "בואי נדבר על כתיבה בזמן עבר או הווה, גוף ראשון מול שלישי, מעבר נכון בין סצנות ויצירת מתח". ולהם אומר שכל אלה חשובים עד מאוד (למעשה לאחרונה העמקתי מאוד בפן הטכני של הכתיבה וזה היה מרתק בעיני לא פחות מהמסע שהעבירה אותי קמרון). אבל היכולות הטכניות, לעניות דעתי, הן רק חצי מהיכולות שנדרשות לאדם כותב. החצי השני, וסליחה על הרוחניקיות המעושה, הוא אמונה עצמית. ביטחון. תחושת יכולת גבוהה. אם נולדתם עם התכונות האלה, יופי לכם! דלגו לפוסט הבא.
    בעצם חכו רגע.
  9. האמת שגם אם נולדתם איתם, ובשנות ילדותכם הייתם יצירתיים, בטוחים בעצמכם, והופעתם ללא בושה מול אורחים משתהים בסלון שמוחים כפיים בחוסר נוחות כשאתם פוצחים בשיר השלישי (זו לא רק אני, נכון?) – יכול להיות שבשלב מסויים זה עבר לכם. (זה לא רק אצלי, נכון?).
  10. בקיצור אם הילד או הילדה שהייתם היה אומן יצירתי וטוב לבב והמבוגר שאתם הוא יצור ציני וספקן – אולי מסע פנימי כזה יטיב איתכם.

  11. היו חלקים בספר שהרגשתי שקמרון הלכה רחוק מדי, היו משימות שהובכתי למלא, אבל באופן כללי היתי סקרנית מדי כדי להפסיק באמצע. רוצים ספויילר אם זה עובד? אני חושבת שכן, במהלך המסע העצמי הזה, כשנכנסים אליו בעיניים פקוחות ולב מאמין, ישנם רגעים של תחושת סיפוק, אמונה וביטחון. אבל זה לא איזה פתרון קסם, ואם רוצים שזה ימשך, צריך להמשיך ל"עבוד על זה".
  12. מה שמוביל בין היתר ל- דפי בוקר
    מעבר לקריאה השבועית והמשימות שנלוו לה, ג'וליה ביקשה יפה שבכל בוקר נמלא "דפי בוקר". שלושה עמודים כתובים, שבהם אנו משרבטים כל מה שעולה במוחנו, נפשנו.
    "תוכנם אך ורק זרם התודעה: "אלוהים אדירים, עוד בוקר. אין לי כלום מה לכתוב… בלה, בלה, בלה" ניתן גם לקרא לדפי הבוקר בשם אחר – ניקוז מח – כיוון שזה תפקידם העיקרי", כותבת קמרון.
    הדפים הם אחד מכלי העבודה החשובים ביותר בסדנת "דרך האומן". מטרתם לנקות מחשבות מכבידות ומיותרות, ולאפשר ליהלום שבנו להיחשף. הם מאפשרים בדרכם יצירתיות ספונטנית ואותנטית.   
  13. מה עוד? כל עמוד מסתיים בציטוטים של אחרים. יש פה מן ההשראה. אני הקפתי בזמנו את זה:
    "דבר מצחיק לגבי החיים. אם אתה מסרב לקבל אלא את הטוב ביותר, אתה בדרך כלל מקבל אותו" – סומרטס מוהם.
  14. נחמד להיכנס לראש של קמרון, לתת לעצמכם זמן ללמוד ולהתפתח, לתרגל אמונה. זה ניסוי עצמי מעניין.
    ובינינו, מתי בפעם האחרונה עברתם סדנה ארוכה ומעמיקה כל כך במחיר של ספר?
  15. לסיום אסכם ואומר, שבעיני בכל אדם יש ילד קטן. ובכל אומן יש ילד גדול.
    הלכתי לאכול פרוזן יוגורט ורוד. ביי.

הנה כמה ציטוטים מהספר שסימנתי לעצמי בזמנו
"עשה פעולה יומית קטנה אחת, במקום להתפנק בשאלות הגדולות".

"הקף את עצמך באנשים שמכבדים ומוקירים אותך"

"צריך לזכור שהאומן שלנו הוא ילד ומה שאנחנו יכולים לשאת מבחינה אינטלקטואלית רב לעין ערוך ממה שאנחנו יכולים לשאת רגשית".

"הקנאה היא מפה".

"גם ניסיון של עשייה גרועה מרחיב את אופקנו"

"ברוב המקרים, חוצפה, לא כישרון מקורי, מזכה אמן במוניטין"

"מרכיב התזונה הבסיסי ביותר: עידוד"

"יתכן שתצטרך קצת מנוחה. עליך ללמוד לנוח בתנועה, כמו שכיבה בתוך סירה".

"אם אתה עושה משהו שמחייב מאמץ הבטח לעצמך פרס ומנוחה אחר כך"

"זכור שיצירתיות היא חוויה שבטית. זקני השבט יעבירו את סודות המקצוע לצעירים מוכשרים העוברים דרכם".

עשיתי לכם חשק לקרא את "דרך האומן"? מסכימים עם זה שחצי מעבודת אומן היא אמונה וביטחון עצמי? האם יש ציטוט שהתחברתם אליו כמוני?

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה