או: למה כתבתי את ספר הביכורים שלי כגבר?

  1. את הספר "אדם הלך לאיבוד" כתבתי כגבר.
    דור, הוא בחור בן 20 וקצת. עם הומור גברי, והתלבטויות של גברים ועם מידת נעליים של גבר.
  2. למה? כי ככה זה יצא באופן הכי טבעי.
  3. זו התשובה הברורה והפשוטה.
    אבל אולי יש פה מעבר… אני יכולה לשאול את עצמי שאלות קשות? זה מה שבאופן טבעי אני נוטה לעשות… אז יאללה, ננסה גם עכשיו.
  4. יש לזה שתי סיבות:

    א. התחלתי לכתוב את הספר, מתוך בלבול, כשהייתי בשיאו של צער הפרידה. פרידה מהחבורה שלי בתיכון. זה אולי נשמע סתמי, אבל באותה תקופה זה היה בעיני לא פחות מאובדן זהות. כאבתי את העובדה שהתבגרנו, שהחיים לקחו אותנו לכיוונים אחרים, שדברים משתנים…
    נעצבתי בכל פעם שחברות שלי היו עסוקות ממני ולא יכלו להיפגש, (כאחת שנחשבת עסוקה, הבנתי שזה הכל עניין של סדר עדיפויות. ידעתי שבזה שלהן יש דברים שמתועדפים גבוה יותר ממני ומהחברים שלנו. מעליב קצת. ננטשתי?). התגעגעתי לפעם. לימים פשוטים שבהם להיפגש לבירה ושיחה טובה היה בראש סדר העדיפויות של כולם.
    אולי מהמקום הזה העדפתי להרחיק מעלי מעט את הרגש ולכתוב כמישהו אחר, כגבר. זה לא אני, זה הוא שכועס, שמבולבל, שמחפש תשובות.

    ב. תמיד קינאתי בחברות גברית טובה. נכון, יש דברים שרק נשים יכולות לדבר עליהם, ויש חברות שהן כמו אחיות… ובנות יכולות להלוות אחת לשנייה שמלה, ולחלוק יחד סלט במסעדה… ובכל זאת יש משהו קליל, ופשוט בחברות בין גברים.
    זה לא מתאמץ. זה זורם. זה ישיר. זה לא מחייב. זה הכי מחייב. זה מעניין.
    דרך דור והחברים שלו סוף סוף הרגשתי באמת אחת מהחבר'ה.


  5. היה כייף לכתוב כגבר. משחרר אפילו.
    אני אוהבת להיות אישה (רוב הזמן), אבל אין ספק שזה לפעמים יותר מסובך.
    אגב, הסוגייה הבאה שחשבתי ששווה לכתוב עליה ספר כבר יכלה להיות מסופרת רק מנקודת מבט נשית.
  6. ולמה גוף ראשון? כי דור יכול לספר את הסיפור הזה הכי טוב. תמיד היתה לו אינטואיציה טובה, הוא חבר קשוב, והוא מבולבל אבל לא מפחד לחפש תשובות ולהתחבט בשאלות קשות. רק על דבר אחד צריך לסלוח לו, הוא מספר בדיחות קרש טיפשיות כשהוא לחוץ. אף אחד אינו מושלם. ובינינו, אנשים מושלמים לא מעניינים מספיק. (חוץ ממנו ישנם כמה קטעי יומן שהשתרבבו, בכל זאת, יש דברים שאפשר לדעת עליהם רק בגוף ראשון).
         

חשבתם פעם לכתוב כמו בן המין השני? זה נראה לכם יותר קל או יותר קשה?  אשמח לקרא בתגובות     

2 מחשבות על “זהות הדובר”

  1. להיכנס לראש של הדמות, גבר או אישה, זה בהחלט אפשרי אבל מצריך הבנה של צורת החשיבה של המין השני ושל אותה דמות בפרט.
    שווה לנסות 🙂

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה