מה הסיפור שלך? תביא לכם LIST של האנשים הכי מעניינים ומעוררי השראה, אלה שתמיד עושים דברים יוצאי דופן, ומתווים דרך.
והפעם: יעל שרר, שמדגימה איך לחיות חיים אמיצים, חסרי פשרות ומלאי יצירה. שרר כתבה רומן שמועמד לפרס ספיר, מוכרת סיפורים קצרים בשיטה יצירתית ושוברת את ה"שוק", וגם מוצאת זמן לנסות לשנות את העולם, כמנהלת ה"לובי למלחמה באלימות מינית". בזמנה הפנוי היא שותה תה שחור, מטפחת שני חתולים דומים מדי ואוהבת לקרא ספרי פנטזיה. המוטו שלה הוא: "עושים מה שיכולים ולפעמים גם זה מספיק", מזל שהמספיק שלה הוא די מצויין.

ועכשיו ל – LIST!
1. מי הדמות הראשית בחייך?
"נראה לי מוזר לא להגיד שאני הדמות הראשית בחיי. אני חושבת שאם אדם חי את החיים במחשבה שהוא דמות משנית בהם זה עצוב ומטריד ברמה מאד עמוקה. יש המון אנשים בחיי ואין ספק שהם כוכבים ואני אוהבת אותם מאד, אז אם אני מסתכלת על מי שבחיי ומה שהם בשבילי, אין ספק שמדובר בעבודת אנסמבל".

2. כולנו חיים, אבל לא כולנו מגלמים דמות ראשית כל כך אמיצה, לוחמת, יצירתית בחיינו. בשנת 2019 הקמת את "הלובי למלחמה באלימות מינית" . מה את עושה? איך נראה יום טיפוסי שלך ומאיפה הכוחות והחזון לייצג ציבור נשי? האם זה לא מעייף לפעמים להילחם בתחנות רוח?
"לעסוק בנושאים קשים כמו אונס, פגיעות בנשים, ואי שוויון חברתי? כל יום אני קמה בבוקר ומנסה לדחוף לשינוי, אפילו קטן. משהו שישפר, שיקל וירפא. זה חשוב לי מאד לראות את ההתקדמות גם אם הניצחונות נראים מאד קטנים. נסעתי להולנד לפני כמה שנים והצטלמתי עם חרב צעצוע ליד תחנות רוח וחשבתי שזה מאד מצחיק. זה בעצם מה שמונע ממני להתיאש, ההומור. אם אני מתבדחת על הממשלה, השרים, הכנסת, אני שומרת על ההתלהבות ולא מתיאשת. אני לא יודעת אם אני מיצגת ציבור נשי כמו שאני מיצגת ציבור אנושי. נשים נפגעות אבל גם גברים והקבוצה הפגיעה ביותר היא ילדים וילדות. אין הורה נורמלי שלא חרד ולא רוצה לגונן על הילדים שלו או שלה מפגיעה. זה פשוט משהו שהוא בקונצנזוס והוא אינטרס של כולנו. במצב כזה, אני לא צריכה כוחות כל כך גדולים כי אני לא שם לבד. אני יודעת שיש המון אנשים מאחורי ושכל מי שאני מדברת איתו חמש דקות מבין את זה גם".

3.  האירוע המחולל – מה גרם לך להיות כזו אקטיביסטית?
"טוב זה קל, אין ספק שהסרט התיעודי שעשיתי "כביסה מלוכלכת" היה נקודת המפנה. עשיתי אותו עבור הרשות השניה והוא הוקרן בערוץ 2 בתקופה שעוד היה קיים והיה הערוץ הכי נצפה בישראל. המון אנשים ראו אותו והוא פתח המון דלתות והפיל המון חומות. הוא היה הפעם הראשונה שבה נפגעת אלימות במשפחה סיפרה את הסיפור של עצמה, דיברה בגוף ראשון ואמרה את שמה והראתה את הפנים שלה. בגלל שעד אז נפגעי אלימות מינית בילדות לא יכלו על פי חוק לחשוף את שמם, נאלצתי לעתור נגד מדינת ישראל כדי שיתאפשר לי להגיד "אני יעל שרר נפגעתי מינית על ידי אבא שלי" – זה היה אסור. עשיתי את ההליך המשפטי הזה נגד המדינה כדי שאני עצמי אוכל לדבר אבל מצאתי את עצמי פה לכל כך הרבה אנשים שהיו מושתקים במדינה. יצאתי למסע לדבר בגוף ראשון על פגיעה מינית. למזלי המון נשים וגברים הצטרפו אלי במהלך השנים אבל עדיין דרך ארוכה לפנינו".

4.    מי בחייך הדמויות שגונבו את הפוקוס?  (או: מי חביבים עלייך יותר? חתולים או בני אדם?)
"וואו ללא ספק אמא שלי כל פעם מחדש. אני כותבת עליה המון ברשתות החברתיות. היא אוצר של דיאלוגים אבסורדיים, מרגשים, מתרפקים בשמרנות על העבר, נאיביים ומקוממים. שיחות איתה זה לא כמו עם אף אחד אחר. היא השראה עבור הכתיבה שלי בכל יום. אי אפשר להמציא דמות כזו. קלאסיקה על זמנית".

5.    כשיכתבו את סיפור חייך באיזה ז'אנר הוא יהיה?
"מחזמר על פי שיריה של טיילור סוויפט".

6.  מה תהיה הסצינה הכי זכורה/ כייפית/חשובה ומי תגלם אותך?
"וואו, אני לא יודעת מי תגלם אותי אבל אם היא לא תהיה ג'ינג'ית אני אכעס מאד. את הסצנה הכי טובה בחיי עוד לא חויתי. אולי בהמשך".

7.   משהו יוצא דופן – החלטת שלא להביא ילדים לעולם אבל תרמת ביציות לנשים אחרות. מדוע?
"ההחלטה לא להביא לעולם ילדים היא כבר לא החלטה כל כך יוצאת דופן ואל-הוריות נהייתה מקובלת יותר יותר בשנים האחרונות בשיח הישראלי. אני לא רוצה לגדל ילדים משלי וזו ההחלטה שקיבלתי. אני שלמה איתה מאד. זו היתה הבחירה שלי ועבורי היא הבחירה הנכונה. בשביל נשים אחרות הרצון להיות אמא חזק ודומיננטי והן מאד מעונינות בזה. זה בסדר? אבל מה קורה למישהי שרוצה להיות אם ולא יכולה? איזה בחירה היא יכולה לבצע כשכל האופציות חסומות? אני לא רוצה להיות אמא ובחרתי בזה, רציתי לאפשר לנשים אחרות לבחור את הבחירות שלהן בחופשיות כמוני. אני שמחה שנשים זכו להיות אימהות כמו שהן רצו ובחרו וזכו להביא לעולם ילדים בשמחה ובאהבה. אני שמחה מאד בשבילן".

על הכתיבה:

1.      איך את משלבת כתיבה ויצירה (כעיתונאית, כותבת, ומשוררת) עם פעילות פוליטית (זה נראה כמו שני עולמות ממש שונים?)
"אני לא רואה סתירה בין העולמות האלו. אני מתעסקת המון במדיניות בריאות ונפגשת עם המון רופאות, אחיות, עובדים סוציאליים, עובדות מעבדה, רוקחים, פסיכולוגיות, פסיכיאטרים, כל המי ומי מכל גוון וצבע ואני כבר יותר משנה כותבת קובץ סיפורים קצרים על אנשים במקצועות הטיפול. המציאות היא השראה ליצירה שלי. חלק מהסיפורים בקובץ מבוססים על גרעין של אמת. על מקרים שבאמת קרו במחלקות, לאנשים, למטופלים. בזמן הקורונה העבודה על הספר נעצרה, היה לי קשה לכתוב בלי שהקורונה תתפוס מקום דומיננטי מדי והיה הרבה לחץ ובלבול ותהיות מה יהיה בכלל ועם הספר בפרט. לכן התחלתי למכור את הסיפורים הקצרים באינטרנט כי חשבתי שאולי הספר לא יצא וגם כי חשבתי שאם אנשים יקראו ויאהבו זה ידרבן אותי לכתוב. אז בד בבד עם פעילות פוליטית אינטנסיבית, שלוש מערכות בחירות, כנסת שקמה ומתפזרת כל שני וחמישי גם פתאום הסיפורים היו הצלחה מפתיעה ואני חזרתי לכתוב ולעבוד על הספר. מכרתי כמות ממש מפתיעה של סיפורים וקראו אותם לא מעט אנשים ממערכת הבריאות שהכירו אותי. אבל אף אחד עוד לא זיהה את עצמו".

2.      הרומן שלך עו"ד ועו"ד זכה למועמדות בפרס ספיר. האמנת? איך הגבת שסיפרו לך?
"הייתי בשוק. בן ורד מהוצאת מטר הזכיר פעם שאולי ההוצאה תגיש אותי בקטגורית ספר ביכורים אבל לא התיחסתי לזה בכלל כאפשרות ריאלית. הוא שלח לי הודעה פתאום באיזה יום ואני לא יכולתי לנשום מרוב התרגשות כשהבנתי שזה ממש קרה ואמיתי. לא חושבת שאני אזכה כי היו השנה ספרים ממש מעולים אבל זה ממש אמיתי- באמת כבוד להיות מועמדת".

3.      מאיפה הרעיון לספרך ולסיפורים הקצרים?
"תמיד מהחיים. זורקים לי איזה מילה או משפט ואני חייבת מחשב ולהקליד. אין ספק שמי שהכי דוחף ומדרבן אותי זו חברה שלי נופר. בדף הראשון של "עו"ד ועו"ד" כתוב "לנופי" וזו היא. לא יכולתי לחשוב על מישהו אחר שיותר תמך בכתיבה שלי לאורך השנים ושיותר מגיע לה. לא סיפרתי לה מראש. נתתי לה עותק מהדפוס שסימנתי בו את המילה בעיגול. בואי נגיד שהיא הופתעה והתרגשה בטירוף".
באמת מרגש. איזה כבוד!

4.      בקרב המשפטי של גיבורת הספר שלך מנצחים רק עורכי הדין .ככה זה גם בחיים לדעתך? ואם כן, מה יכול לשנות את המצב?
"אני עובדת על זה!"

5.      כתבת סיפורים קצרים וגם רומן. מה את יותר נהנת לכתוב?
"אני כותבת מה שיוצא לי. ספר דורש יותר מחויבות ולפעמים דוקא סיפור קצר יותר קל. לפעמים אני קצת גרפומנית ודוקא הקצר והמהודק נורא קשה לי. אבל לרוב אני מאד נהנית לכתוב סיפור אם הוא טוב. אם יוצא לי טוב זה הכי טוב בעולם ואני נותנת תמיד לקבוצה של חברות לקרוא מסביבי ובודקת אם הכתיבה מובנת ונהירה ואם הגעתי לפואנטה מהר או לאט מדי ואם הדמויות אמינות. ההנאה הכי גדולה שלי- כשאומרים "אני מכיר אותו!" או "אני מכיר את זה!" אז אני יודעת שהצלחתי".

6.      את הסיפורים הקצרים שלך את מוכרת בדרך ייחודית – על המשקל – מאיפה הרעיון?
"סתם הפרחתי בפייסבוק את המחשבה ההזויה הזו למכור סיפורים קצרים בעשרה שלים והזמנתי אנשים לשלם בביט. הייתי בהלם שזה תפס. אפילו אני לא האמנתי שהרעיון השטותי הזה יחזיק מים… אבל הקורונה הביאה המון אנשים לקשב נמוך ורצו סיפורים קצרים. רצו לשמוע על צוות מטפל, פתאום היה מלא ענינין ברופאים ובצוותים סיעודיים ואנשים התענינו. וגם היה להם סבבה לשלם עשרה שקלים. אם לא אהבו, לא קרה נזק, רק עשרה שקלים, זה לא הרבה. אז אנשים קנו סיפורים ושילמו בביט. התחלתי עם ספיישלים של סיפורים בחבילות, כמו שמונה בחמישים ושלושה בעשרים וקבלו סיפור חינם לקונים עד שבת וכל מיני דברים כאלו, פירסמתי דירוג הסיפורים הנמכרים והשרשורים הפכו לשרשורי המלצות של מי שכבר קראו ואהבו שניסו להעלות את הסיפור האהוב עליהם בדירוג ולדאוג שעוד אנשים יקראו אותו. זה היה ממש כיף ומאד דרבן אותי לכתוב עוד".

7.      הוצאת ספר בהוצאה מוכרת, והיום את עושה צעדים ראשונים כסופרת עצמאית, מה את חושבת על הנושא הזה? איך כדאי לבחור איפה ועם מי להוציא את האומנות שלנו? כמה להתייחס למבקרים?
"זה נושא שאני בטוחה שעוד יעסיק את עולם הספרות שנים קדימה ויש המון מה להגיד עליו. זה מאד טעון. ההוצאה העצמאית ספגה הרבה ביקורת והתנשאות לפעמים בצדק ולפעמים לא. גם העובדה שמכרתי בכסף סיפורים קצרים במקום לחזר אחרי כתבי העת שיפרסמו אותי בחינם זכתה לביקורת כאילו בגדתי במולדת. כולם מתלוננים שהסופרים מרויחים מעט מאד אבל אם הולכים להוציא עצמאית זה מיד מתויג כמוצר נחות שהוציאו רק בגלל הכסף. זה כנראה בסדר שהוצאות מרויחות אבל הסופר חייב להיות עני דלפון חולה בשחפת שמת מרעב. זה קצת טיפשי. הוצאות מוציאות בתשלום של סופרים וזה בסדר. סופרים מוציאים עצמאית וזה בסדר. מה שעובד. אם יש ברי מזל שההוצאה מוציאה להם ללא תשלום אברך אותם. לצערי זו כבר לא ערובה לאיכות כמו שהיה פעם, זו האמת. המצב בשוק הספרים הישראלי השתנה בצורה דרמטית ויוצא המון זבל ונמכר המון זבל ולפעמים הקטגוריות לא חופפות. לנחש טעם של אנשים, מגמות ואופנות זה קשה. היום זה ערפדים, מחר זה ספרי בלש. אתמול פנימיות קסומות והיום רומן רומנטי או אירוטי. אז מצידי שכל אחד יוציא מה שהוא רוצה בכל מודל שטוב לו והוא רואה לנכון. אני אעשה מה שטוב לי בלי להתפשר על האיכות של הכתיבה וזה מספיק לי".

8.      מהי פינת הכתיבה האהובה עליך? 
"היא סגורה בגלל הקורונה! זה קפה המדרחוב בכפר סבא שכתבתי בו המוני כתבות, טורים, וגם את הספר שלי עו"ד ועו"ד". האמת שכתבתי בו עוד ספר שלם אבל כתב היד הזה עדיין במגירה. הוא זקוק לעריכה ואני עוד לא בשלה אליה".

9.      ציטוט שמעורר בך השראה
"עושים מה שיכולים ולפעמים גם זה מספיק".

10.   שיר לסיום
שיר שיר? או שירה שירה?
נזרום, מה שבא לך…
כי השיר שתמיד גורם לי לבכות הוא:

אני סימון נחמיאס

איתן נ. גלס

הַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים

חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק שָׂנָא אוֹתָנוּ

אֶת הַשְּׁחֹרִים, אֶת הַסְּפָרַדִּים, אֶת הַמִּזְרָחִים,

וּבְכָבוֹד וְהָדָר הוּרַד הָרָגִישׁ הַזֶּה לַקֶּבֶר.

מַה לַּעֲשׂוֹת, וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת שִׁירָיו,

לִבִּי נִשְׂרַף לְמִלּוֹתָיו, וְלֹא סוֹלֵחַ.

הִכְנִיסַנִי תַּחַת כְּנָפְךָ, בֶּן-שַׁרְמוּטָה!

והשיר שתמיד גורם לי להתעצבן הוא:

מֵאַחַר וְהַבְּעָיָה לֹא קַיֶּמֶת

אָסוּר לְדַבֵּר עָלֶיהָ

כִּי אִם אַתָּה מְדַבֵּר עָלֶיהָ

זֶה אוֹמֵר שֶׁהַבְּעָיָה קַיֶּמֶת

וְלָכֵן אַתָּה אָשֵׁם בִּיצִירַת הַבְּעָיָה

וְאִם הַבְּעָיָה לֹא קַיֶּמֶת

וְאַתָּה מֵעֵז

לְדַבֵּר עַל בְּעָיָה לֹא קַיֶּמֶת

אֲנַחְנוּ נִסְתֹּם אֶת פִּיךָ

נְחַסֵּל אוֹתְךָ

נִדְאַג שֶׁיְּפַטְּרוּ אוֹתְךָ

כְּדֵי שֶׁאֲנָשִׁים יִלְמְדוּ

לֹא לְדַבֵּר עַל בְּעָיוֹת לֹא קַיָּמוֹת.

מתוך ספר השירים החדש של מואיז בן הראש, "שפת הים" (הוצאת פרדס)

ולבסוף, שרר בחרה להיום את השיר של דנה. "אני ניצחתי".

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה


אז... שנשאר
חברים?

רוצה עוד השראה?

טיולים שווים, טיפים לחיי יצירה וכתיבה ועוד דברים טובים למייל שלך.
מה רע?