מה הסיפור שלך? אשכר ארבליך-בריפמן

הפעם, ראיון מיוחד עם האישה שהיא גם קצת פיה, סופרת הילדים והנוער אשכר ארבליך-בריפמן (44). את אשכר פגשתי במקרה מול דלת ביתה שביערות הכרמל. היא פתחה את הדלת ונכנסתי לבית מלא פיות, כלב ושנים- עשר חתולים. גולת הכותרת אגב היתה דווקא הגינה שבחוץ, שם יש אומגה, מגלשה, מקפצה ולול תרנגולות אקזוטיות. זה די ברור שאת רוב ההשראה לספריה היא שואבת מהטבע ומבעלי החיים שהיא מגדלת ומארחת בחצר ביתה. "הטבע הוא חלק מרכזי מהחיים שלי. אני לא יכולה לדמיין את עצמי ברב-קומות. אני חייבת את המגע עם האדמה, עם הפרחים, עם בעלי-החיים. המגע הזה, מספק עבורי את כל מקורות ההשראה."

ולמה מצאתי את עצמי בפתח ביתה? באתי לקפה ועוגת גבינה, עם חברה סופרת אחרת – יעל שרר. אחרי שהתגלשנו במגלשה, צווחנו באומגה (יש סרטון בסוף הפוסט) ואכלנו עוגה וריבה שאשכר הכינה בעצמה מתותי בר לבנים התפנינו לדבר על כתיבה, ספרות והוצאה לאור בשנת 2021. כמה ימים אחר כך גם החלטנו שנעבוד יחד על הפרוייקט החדש שלה ואני שמחה ללוות בייעוץ אסטרטגי ושיווק אורגני את קמפיין מימון ההמונים של הפיה הכי מיוחדת ביער. עד היום אשכר הוציאה לאור 34 ספרים דרך הוצאות ספרים גדולות כמו: ידיעות ספרים, כנרת-זב"מ, רימונים ודני ספרים את ספרה ה-35 היא החליטה להוציא בדרך עצמאית, שמאפשרת לה פריצת גבולות וגישה חדשנית ויצירתית לשיווק ספרה החדש "סיפורים מארץ קסם". אפילו את מימון ההמון היא עושה בדרך עצמאית ולא באתרים המוכרים. הספר ימכר דרך האתר שלה, ולהימכר ישירות דרכה.
ועכשיו…

ספרי לי סיפור:

1.      מי הדמות הראשית בחייך?

 "אני חושבת שהמון שנים זו הייתה אמא שלי. אחר כך זה הפך להיות דורון, בן זוגי מגיל 18 וחצי והחבר הכי טוב שלי עד היום.

לאמא שלי ולי היה קשר מאוד מיוחד. הורי התגרשו כשהייתי בת 11 וחצי וכיוון שהייתי בת יחידה, אני ואמי גרנו יחד שתינו יחד תחת אותה קורת גג במשך שנים. זה הידק את הקשר שלנו והפך אותו למאוד משמעותי. היא הייתה אדם מאוד דומיננטי, לטוב ולרע, והשפיעה עליי רבות. עם השנים למדתי להתנתק ממנה וזה לא היה פשוט. ההתנתקות הראשונה הייתה כשדורון ואני עברנו לגור יחד. זה היה תהליך מורכב, מבחינות רבות. לפני שש שנים היא נפטרה, אחרי התמודדות ארוכה עם מחלה. בשנים האחרונות לחייה היא לא באמת היתה איתנו וחלק מההתנתקות שלי ממנה התחיל כבר אז. אלה היו שנים קשות וכואבות".

2.      מההתחלה – מה הסיפור הראשון שאת זוכרת על עצמך כילדה?

"מה שעולה לי  לראש כרגע הוא זיכרון מגיל שלוש בערך. הורי ואני נסענו לשבתון במילווקי. אני זוכרת שהגעתי לגן ולא ידעתי מילה באנגלית. סירבתי להיכנס פנימה וישבתי על ספה בכניסה, מחזיקה בידי את הדובי שלי "גורי" ובוכה. ככה במשך שעות ובמשך ימים. אני זוכרת שהגננות קראו לו "גורי" עם מבטא אמריקאי כבד וזה היה משעשע, מדגישות את ה-ר'.
אני התעקשתי שלא להיכנס למרות שמדי כמה דקות באו לדרוש בשלומי. בסוף כמובן שהתרגלתי והכול היה בסדר, אבל זה לקח זמן. הייתי מאוד עקשנית. עד היום…"

3.      האירוע המחולל – איך התחלת לכתוב? מתי הבנת שאת רוצה להיות סופרת?

"הבנתי שאני רוצה להיות סופרת רק אחרי שכתבתי ספר. לא תכננתי להיות סופרת. תכננתי ללמוד תרפיה באמנות לתואר שני. למדתי אמנות ולמדתי פסיכולוגיה והמטרה הייתה לשלב ביניהם. אי שם במהלך התואר הראשון עלה לי רעיון לספר והחלטתי לנסות לכתוב. כתבתי במחברות. זה היה פחות מחייב והייתי כל כך עסוקה שלא יכולתי להרשות לעצמי לפנות כמה שעות ולשבת לכתוב. אז הייתי כותבת כל פעם קצת, רבע שעה פה ורבע שעה שם, לפני הלימודים, אחרי העבודה, באוטובוס, בתור לרופא. עד שנוצר ספר. הכתיבה הייתה עבורי כל כך מהנה וכל כך ממכרת שהיה לי ברור שאני עומדת לכתוב ספר נוסף. עוד לא חשבתי על זה בתור מקצוע, עוד לא חשבתי על ההשלכות של זה, פשוט כתבתי. אחרי שקיבלתי חוזה לספר הראשון, כבר היה עוד יותר ברור שאני ממשיכה, והעובדה שהסדרה הראשונה שכתבתי ("ווינטר בלו, ילדת-פיות") הצליחה והקהל ביקש עוד, רק עודדה אותי לכתוב יותר ויותר".

4.      הגיבור נתקל במכשול – ספרי על מכשול שהיה לך בדרך, איך פתרת אותו וצמחת ממנו?

 "החיים שלי (וגם של דורון) היו רצופי מכשולים ואנחנו תמיד צוחקים ואומרים שיצאנו מחושלים לגמרי.
אני מניחה שאצלי זה התחיל בכך שהחל מגיל 11 פחות או יותר גידלתי את עצמי. בהתחלה זו הייתה מכה, הלם. לא היה לי מושג מה עושים. אבל לאט לאט התעשתי, למדתי לבשל, למדתי לארגן לעצמי את הדברים שלי, את הזמן שלי, למדתי מה זאת אחריות ונהייתי עצמאית לחלוטין. בתור ילדה, זה היה קשה, והרבה פעמים הייתי מקנאה בילדים אחרים, שהחיים שלהם נראו אחרת (עד היום הלב שלי מתכווץ ונחמץ כשאני רואה התנהלות תקינה של סבים וסבתות מול הנכדים שלהם ואני חושבת לעצמי שגם אני רוצה ככה). היום אני עדיין באותן תחושות אבל גם חושבת שאני אדם חזק ומיוחד ועצמאי בין היתר בזכות הדברים שעברתי. אני חושבת שחלק מהדברים שלימדתי את עצמי הם נכס לחיים, ופעמים רבות אני מוצאת את עצמי תוהה מה אני מלמדת את הבנות שלי. מצד אחד, אני מרגישה שאני מאוד רוצה לגונן עליהן ולספק להן ילדות פשוטה ומאושרת, כפי שהייתי רוצה שתהיה לי, ומצד שני, אני יודעת שצריך להיזהר מלגונן יותר מדי ושחשוב מאוד גם לתת להן כלים, כדי שיום אחד הן יוכלו לצאת לחיים עצמאיים ולהיות נשים חזקות שמסוגלות לעשות הכול".

5.      סצנה זכורה – מה תהיה הסצנה הכי זכורה/ כייפית/חשובה ומי תגלם אותך?

"אני רוצה את מריל סטריפ. לא משנה לי לאיזו סצנה :).
סצנה זכורה? אוי, יש המון… מקומות מופלאים שאנחנו מגיעים אליהם בטיולים שלנו: רגע ההתמוטטות על סלע ענק בראש קרחון בנורבגיה (לא באמת, אלא קריסה כזו, השתטחות על הסלע אחרי טיפוס מטורף של שעות); רגעי צחוק כשהבנות ואני רוקדות בסלון ומשתוללות; הרגע שבו הבאנו הביתה בבת אחת שלושה גורי חתולים; הטיפוס בפיה פראטה בבת המצווה של התאומות (טיול סנפלינג שהותיר בנו רושם עז); הרגע בו שטנו בסירה בנורבגיה ופתאום הגיעה ספינה ענקית ועשתה גלים שכמעט הפכו אותנו; טיפוס להר הגעש בטנריף ועוד המון המון".

 6.     מי בחייך הדמויות שגונבו את הפוקוס?

 "קודם כל, שלושת הבנות המהממות שלי. וכמובן הכלבה, 12 החתולים וחמשת התרנגולות".

7.      ז'אנר – כשיכתבו את סיפור חייך באיזה ז'אנר הוא יהיה?

"פנטזיה. ברור לגמרי. אני בתפקיד הפיה הראשית".

על הכתיבה:

8. מתי התחלת לכתוב?
ואיך את משלבת כתיבה של 34 (!) ספרים בנוסף להיותך אם ל-3 בנות? הספק אדיר!

"התחלתי לכתוב סביב גיל 25. הספר הראשון שלי יצא כשהייתי בת 28. בשנים הראשונות כתבתי המון, כמו סכר שנפרץ, המילים זרמו ממני. היו שנים שהוצאתי שלושה ספרים בשנה. לאט לאט הקצב קצת התמתן והיום הוא עומד פחות או יותר על ספר בשנה. אני כותבת בשעות הבוקר, כשהבנות במסגרות שלהן, ולפעמים גונבת גם קצת זמן אחר הצהריים".

9. מה הספר האהוב עליך מבין הספרים שכתבת/ הדמות שהיית רוצה להיות חברה שלה בחיים האמיתיים?

 "הייתי רוצה להיות חברה של אוניקס, מספר המבוגרים שלי "עיני אוניקס", הייתי רוצה להיות חברה של איסק מ"כוכבים נופלים" וכמובן של ווינטר בלו. כולם רוצים להיות חברים של ווינטר. יש לי כמה ספרים אהובים: עיני אוניקס, סיפורים עם כנפים וכוכבים נופלים. אני מאוד מתחברת לדמויות שם, לנושאים, לקסם".

10. מאיפה את שואבת השראה לספרים שלך?

 "מנופים ומטבע ומבעלי חיים. מקומות בהם אני מבקרת, נופים שהותירו בי רושם, בעלי חיים שאני פוגשת וכו'".

11.  את מוציאה כעת את ספרך ה-35 באופן עצמאי. אחרי 34 ספרים שהוצאת על ידי הוצאות ממוסדות. ספרי איך היה לעבוד בתור הזהב של ההוצאות ולמה בחרת להוציא כעת ספר באופן עצמאי?

 "החלטתי שהפעם אני רוצה לעשות את זה לבד. יותר ויותר סופרים עושים את זה. שנים חשבתי אחרת. מאוד נוח לעבוד עם הוצאה גדולה שדואגת לכול וזה גם מחמיא ונותן בעיני אסמכתא שהספרים טובים. הם עברו ביקורת, לקטורה, קריאה של עורך ראשי של הוצאה מכובדת וכו'. אבל כיוון שאי אפשר באמת להתפרנס ככה (הנתח שהחנויות לוקחות לעצמן לא מאפשר היתכנות כלכלית למכירת ספרים עצמאיים דרך חנויות הספרים) וכיוון שהיה לי חלום להוציא ספר בפורמט שאני בטוחה שאף הוצאה לא הייתה לוקחת על עצמה כריכה קשה, הדפסה צבעונית וכו', וכיוון שאני מרגישה לא פעם באוויר- לחלוטין לא מודעת לנתוני המכירות, לחלוטין לא יודעת מה קורה בפועל עם הספרים שלי- החלטתי שהפעם אני עושה את זה לבד. יש לי כבר קהל קוראים שמכיר אותי, אני מקווה שאצליח להגיע אליו. בהחלט עומדת לפנק את הקוראים שלי בספר הזה, וגם את עצמי".

12. יש לך קהילת קוראים נאמנה ואוהבת – יש לך טיפים ליוצר המתחיל?

 "קהילת הקוראים שלי נבנתה לאט לאט. הקשר עם הקוראים מאוד מאוד חשוב לי ואני תמיד מקפידה לענות על כל מייל או הודעה. בהתחלה, לפני הרבה מאוד שנים, המערכת של ידיעות ספרים הייתה מוצפת בפניות אליי והם היו שולחים לי מכתבים בדואר ומעבירים לי מיילים, בהמשך הקמתי את "פורום ווינטר בלו" ואחר-כך גם אתר אינטרנט וכך, עד היום אני שומרת על קשר עם הקוראים שלי".

13.  אם לא היית סופרת היית…

"חלום ילדות היה להיות וטרינרית, אבל ככל הנראה אם לא הייתי סופרת הייתי מטפלת באמנות או פסיכולוגית". 

14. מהי פינת הכתיבה האהובה עליך? 

"פינת הכתיבה שלי היא גם פינת האוכל שלנו. מצד אחד- מבאס אותי שאין לי חדר עבודה משלי, אבל מצד שני, זו ללא ספק הפינה הכי יפה בבית. היא מוקפת צמחייה, עציצים פרחוניים, פיות, גמדים, מדף הספרים שלי נמצא מולי, ולפניי פרושים שני חלונות ענקיים שפונים לגינה, כך שאני רואה כל הזמן את הציפורים שמגיעות למתקן ההאכלה, את התרנגולות שמסתובבות בגינה וכמובן את החתולים".

15. על מה את עובדת עכשיו?

"כרגע אני עדיין עובדת על הספר החדש- "סיפורים מארץ-קסם". בהמשך מתכננת להמשיך את הספר השני לאפליקציית BookApp, אפליקציית קריאה בסגנון אפליקציית שיחות".

16. חלום מטורף וגדול שקשור ליצירה שלך (אולי אחד הקוראים יוכל לעזור…)

"סרט או סדרה על ווינטר בלו ילדת פיות, כמובן… לאורך השנים קיבלתי כמה הצעות, לסרט, לסדרה, להצגה- אבל שום דבר לא יצא לפועל בסופו של דבר. אולי יום אחד זה עוד יקרה".

17. ציטוט שמעורר בך השראה

"לאמא שלי היה חדר עבודה ענק מלא ספרים. לצד שולחן הכתיבה, עמד לוח שעם. על לוח השעם היה נעוץ פתק עליו נכתב בכתב ידה "יש לאן ללכת." זה משפט שמלווה אותי שנים רבות ואני מוצאת את עצמי חושבת עליו רבות".

18. שיר לסיום – בחרי שיר שמופיע ביוטיוב ושאת אוהבת במיוחד!

השיר של Enya – Caribbean Blue, השיר הזה היה שיר החתונה שלנו (היו שניים: עטור מצחך האגדי והשיר הזה).
משהו בו מרגיע אותי, משדר אופטימיות, מאפשר לי נשימה עמוקה. מכניס אותי לאווירה אחרת.

בנימה אישית, אני כל כך נהנית ללוות את תהליך היציאה לאור של הספר המיוחד הזה, וגם גיליתי בדרך שאשכר, מלבד היותה סופרת נפלאה שבוראת עולמות קסומים היא גם אשת שיווק יצירתית שלא מפחדת משום אתגר. סרטוני וידאו ביערות כשהיא מפזזת לבושה בשמלת פיות? סטטוסים ארוכים ומרגשים, דיבוב תרנגולות בחצר הבית לסטורי משעשע? בזמן שאתם מנסים לחשוב על הדבר המשוגע הבא – אשכר לומדת במהירות ועושה, וגם לא מבינה על מה המהומה. יש כל כך הרבה על מה להתגאות, תראו בעצמכם, זה האתר של אשכר, בו ניתן לרכוש את ספריה, ולהצטרף לפרוייקט מימון ההמון לספרה "ארץ קסם".

רוצים עוד?
יאללה, בואו לכאן!