או: האם ה- NaNoWriMo עוזר בתהליך הכתיבה או שמדובר בלחץ מיותר?
- לא הצלחתי לסיים את כתיבת הספר שלי בחודש אחד. לא עמדתי באתגר ה- NaNoWriMo.
לא מכירים? שווה להכיר! מדובר בפרוייקט עולמי, המציע לכותבים מדי שנה להצטרף בחודש נובמבר לאתגר כתיבה שבסופו תהיה להם ביד טיוטה ראשונית לספר (איך שמעתי על זה בכלל? כתבתי על זה בפוסט הזה) - לקח לי עוד חודש.
אחריו היתה לי טיוטה ראשונה של הספר ביד.
אז כן הצלחתי!
נו… הצלחה זה עניין מוזר. לפעמים היא חד משמעית, לפעמים עניין של נקודת מבט. - איך זה היה בתכלס? בחודש נובמבר 2018 הייתי חדורת מטרה.
כל יום קמתי הכנתי קפה וכתבתי. הקלדה מהירה וחסרת פשרות היתה הדבר הראשון שעשיתי בבוקר. אלו השעות שהראש שלי הכי רענן והן הוקדשו לאדם ולחברים שלו שהלכו לחפש אותו. אני מניחה שלכל אחד יש את השעות שלו. יש כאלה שאצלם זה דווקא באמצע הלילה כשהירח מאיר והכוכבים שולחים להם מסרים. אני באופן אישי מתחילה לרחם על עצמי סביב 2 בלילה. הכרית קוראת לי והמוזה מבקשת מנוחה. - האמת שקדמה לכתיבה הזאת עוד כתיבה! מנוחה ליד זה לחלשים.
לפני כן, מילאתי כמה דפים במחברת חבוטה. מעין יומן אישי שנועד לעידוד היצירתיות… לשחרר מחשבות שנתקעו בראש, לפזר ספקות ובכלל להתחיל לנזרים את מיצי ההשראה (למדתי על חשיבותה של המחברת הזו בספר "דרך האומן" שכתבה ג'וליה קמרון, סיפרתי על זה עוד כאן, לי זה עזר הרבה). - נחזור ללו"ז הקשוח שאיפשר כתיבת טיוטה ראשונית מהירה. עשיתי חישוב קר שאם ברומן יש לפחות 55,000 מילים, ובחודש ישנם 30 ימים, 1800 מילים הן המעט שעלי לכתוב כדי לנסות להגיע ליעד. זה היה היעד היומי שלי. לפעמים זה לקח שעה, לפעמים ארבע. מיום ליום נקשרתי לדמויות שלי, אדם, דור, עידו ואיתן ולאנשים המרתקים שפגשו בדרך. הסתקרנתי לדעת מה יקרה להם… את מי יפגשו בדרך? האם יסלחו אחד לשני על טעויות עבר? על טעויות הווה? האם יתאהבו? האם ימצאו את אדם? מה הקטע של אדם?!
- היו ימים שגם בשבילי אדם הלך לאיבוד. לא ידעתי מה לעשות איתו. כתבתי כתיבה אינטואיטיבית, בשטף חסר תכנון. באותו הזמן לא ידעתי שיש דרך אחרת (ויש דרכים יותר "מתוכננות" ליצור עלילה). ככה יצרתי תמיד, מתוך רעיון קטן ותשוקה.
לפעמים זה טוב, לפעמים זה קשה יותר. טכניקת הכתיבה הזאת מייצרת הרבה פעמים כתיבה רעננה ומפתיעה (היא מפתיעה גם את הכותב) ומצד שני זה קצת מפוזר ולפעמים מפחיד לא לדעת לאן הסיפור הולך.
בעצמי לא ידעתי מה יהיה הסוף… ומה יקרה לחברים? והאם הזוגיות תחזיק מעמד…
אבל בכל בוקר התיישבתי בתקווה לגלות עוד קצת. - כתבתי. קראתי. שכתבתי. ושוב ושוב שוב. בעיקר כתבתי. בחודש המרוכז הזה לא אמורים לעשות עריכות בשלב הזה, רק ליצור. זה משחרר, שווה לנסות.
אבל איך בכלל מתחילים? – פה!
- זהו? להציב יעד של מספר מילים ליום ולכתוב? ככה קל ופשוט?
כפי שכתבתי, לא הצלחתי לסיים בחודש. היו באמצע שבתות, משפחה, בן זוג ועבודה. היו ימים שבהם הפלגתי וכתבתי 5000 מילים והיו ימים שבהם נתקעתי, וכעבור 500 מילים נאלמתי. לא הצלחתי לעמוד במכסת המילים שלי. - אני זוכרת משבר גדול באמצע התהליך, כבר חשבתי לוותר, אבל אז פתחתי את המייל וראיתי שנחת שם מייל של אחת מצוות הכותבים של ה- NaNoWriMo.
זה היה באנגלית, זה היה ארוך, זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה באותו רגע. הוא כתב שם משהו על כך שלפעמים אמצע הספר הוא נקודה קשה. שזה קצת כמו להיות בים ולהיקלע למערבולת מפחידה שמאיימת להטביע אותך. אם זה קורה, שתדעו, צריך דווקא להרגע, ולא להאבק. כל מלחמה עם הזרמים תטביע אתכם יותר.
באותו היום שחררתי. לא נאבקתי.
זה עזר.
משברי כתיבה אגב, נובעים לא אחת מחוסר אמונה עצמית, מביקורתיות יתר, אולי כדאי לאהוב את האומן שבנו קצת יותר, כדי להנות יחד איתו מפירות ההשראה והיצירתיות. כתבתי על כאן. - היתה לי ביד בתום החודשיים האלה טיוטה ראשונית, ואני הרגשתי שסיימתי. וואלה, לא כל כך קשה לכתוב רומן. רק בדיעבד הבנתי כמה ראשונית היתה הטיוטה הזאת, כמה עבודה נדרשה אחר כך. אני חושבת שלא אגזים אם אומר שהטיוטה הראשונית הזו שנכתבה בזרם תודעה יצירתי היתה אולי 50% מהעבודה. נותרו לי בהמשך הדרך חודשים של עריכה עצמית, ועריכה עם עורך חיצוני, דגשים שיש להתחשב בהם מקוראי בטא (אכתוב על חשיבותם בהמשך), ואז עוד טיוטה ועוד אחת…
- בקיצור, הדרך הארוכה לא מסתיימת בחודש העבודה המאומץ הזה, אבל היא ודאי מתחילה שם.
2 מחשבות על “אתגר כתיבה חיצוני – זה טוב?”
כל הכבוד לך!
אני חושבת שהייתי מנסה אתגר קטן יותר בהתחלה. אולי כתיבה של הפרק הראשון, ואז השני וככה הלאה. לא חושבת שהיה מתאפשר לי לכתוב ספר תוך חודש עם כל מה שיש מסביב.