אז איך *באמת* ספר נולד?

פתאום, ביום בהיר אחד, או אולי מעונן, אני כבר לא זוכרת, החלטתי שאני רוצה להוציא את הספר שלי לאור, בהתחלה זה נראה כמו חלום רחוק.
אתם מבינים, התחלתי לכתוב את הספר בגיל 27, בחצר הבית הקטן ששכרתי עם אהובי ביישוב קדימה, תחת עץ לימונים זקן. ואז הפסקתי. ליותר משלוש שנים.
אז איך חזרתי לכתוב? קראתי ספרים שנתנו לי השראה, השתתפתי באתגר כתיבה בינלאומי, למדתי בכל מני קורסי כתיבה, קראתי ספרים, נחתי, ובסוף גמלה ההחלטה, זה קורה!

התהליך שלי היה קצת ארוך מהרגיל, עבדתי על הספר שנה וחצי בצורה קדחתנית.
נו, ככה זה כשעושים דברים בפעם הראשונה, ואם אתם בשלב הזה ורוצים טיפים כדי שאצלכם זה יהיה יותר קל ונחמד, כתבו לי בתגובות ואכתוב על כך פוסט מיוחד. אבל בגדול זה כלל הרבה סבבים של כתיבה ועריכה, שפצורים של דיאלוגים (כולל בחירת הסלנג המיוחד לכל דמות), השקעה בתיאורים מעניינים, הרבה מחיקות, ועוד עריכה ספרותית, קריאה של קוראי בטא (אנשים מכל מני גילאים ורקעים שקראו את הספר וחוו דעתם, ביניהם סופר אחד, וסוקרת ספרים מעולה שהעירו והאירו ועזרו לי לשפר עוד ועוד את כתב היד), אחר כך היתה עריכה לשונית, גיוס מימון המונים (ורק על זה בטח עוד יכתב פוסט יום אחד), שיחת רדיו אחת מלאה בהשראה, הגהה, בחירת מאיירת מופלאה שציירה את הכריכה.

כשעיצבנו את הכריכה נדרשתי להחליט מה כותבים על גב הספר?
איך מצמצמים כמעט 60,000 מילים ל250? זה לקח כמעט חודש אבל בסוף זיקקתי את הספר לכמה שורות בודדות שמצד אחד מספרות לקורא על מה מדובר, ומצד שני משאירות מקום להרבה הפתעות.
התהליך כבר נראה קרוב לסיום כשעותק השמש (עותק מבית הדפוס שמדמה איך הספר יראה, קצת כמו אולטרסאונד…), נחת בידי, אבל גם מסתבר שגם אז נותרו בלת"מים, שינויים ופירפורי לב אחרונים.

זו היתה שנה של התלבטויות רבות, והמון החלטות. ואני, כאחת שלא אוהבת להתלבט, ומפחדת מהחלטות חשובות, התמודדתי עם קשיים במהלך הדרך, אבל הנה, בסוף הצלחתי.
ספר חדש נולד בישראל, ביום רביעי ה- 9.12.2020, כ"ג כסלו תשפ"א.
מיקום: כריכיית קורדובה בחולון.
משקל: 340 גרם
אפגר 10
מזל: טוב!

זכיתי להיות בפס הייצור ממש כשהספר נולד, ונכרך, אם גם אתכם מעניין לראות איך התהליך הזה קורהה, תיעדתי כאן את המסע, כולל השריקות והצפצופים של המפעל:

וזה סיבוב הניצחון שלו:

בעת כתיבת שורות אלה, נזכרתי ברגעים היפים, המתאגרים, החשובים, לאורך הדרך..
למרות שהספר יצא לפני שלושה שבועות אני כנראה עדיין לא מעכלת עד הסוף את כל המסע הזה. רק עכשיו כשאני מתחילה לקבל תגובות ראשונות ממי שסיימו לקרוא, והקדישו מזמנם כדי לכתוב לי כמה מילים טובות על החוויה שלהם, אני מבינה כמה הדרך הזאת היתה שווה, ומתחילה להתרגש מההפתעות שצפויות בדרך.
(על אחת מהן אני כבר יודעת, אבל עדיין אי אפשר לספר, מבטיחה לעדכן )
ובינתיים כמה מילים של אחרים…

רוצים לדעת על מה הספר?

תקציר הספר:
טיפסנו בקצב מטורף. נאחזים בתקווה הקטנה שכשנגיע לפסגה נראה אותו שם – מכין קפה שחור על גזייה מול הנוף הפראי. עברנו בין האוהלים הצבעוניים, סקרנו כל מי שנקרה בדרכנו. אבל הוא לא היה שם.

אדם נעלם בהודו. שלושה חברי ילדות יוצאים בעקבותיו ומוצאים עצמם בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית.
דור, עידו ואיתן התרחקו עם הזמן והפכו כמעט זרים זה לזה, התזמון גרוע והיעד מרתיע, אך החשש לחייו של חברם גובר על הכול. היפית אוסטרלית יפה, נזיר בנעלי קרוקס שמדבר ברמזים ומדריך מדיטציה מפוקפק שמבטיח את המתכון לאושר מנסים לעזור, אבל לפעמים רק מסבכים את העניינים. מסתבר שזה לא פשוט לחפש מישהו שלא רוצה שימצאו אותו.
 
במסע סוחף מתובל ברומנטיקה, הומור וניחוחות צ'אי מתקתק, נשחטות לא מעט פרות קדושות.
על גדות נהר הגנגס נחשפים סודות מן העבר שמאלצים את החברים לבדוק כמה רחוק הם מוכנים ללכת כדי למצוא את מה שאבד להם.
 
זהו ספרה הראשון של עדי ארצי שלו, עיתונאית ובלוגרית. מזוכות תחרות הסיפור הקצר של מכללת ספיר. סיפוריה ושיריה פורסמו בכתבי עת שונים. אוהבת לצאת להרפתקאות ומעדיפה מלוח על מתוק, במיוחד כשמדובר באוכל הודי.

רוצים לטייל עם החברים של אדם?
אפשר לרכוש את "אדם הלך לאיבוד" באתר, או באפליקציית "עברית"– ממש כאן!

בא לי לקרוא את הפרק הראשון? בטח! – ממש כאן!

•